התראיינתי לידיעות פתח-תקוה בסוף השבוע. ההיילייטס – הרב אבינר הוא שרלטן, והארגון שלו מרושע.
אחותי עשתה כמיטב יכולתה לסרוק, אני אעשה ביום ד' כמיטב יכולתי. בינתיים זה מה שיש:
ידיעות פתח תקוה, שבת פרשת משפטים
ידיעות פתח תקוה, שבת פרשת משפטים (2)
הפיד כמרקחה. שיח'-ג'ארח, בילעין ונחום ברנע, אין רגע דל. אוי, הסגרתי את עצמי, הטוויטר שלי, כמה לא אקולוגי מצדי, מלא בשמאלנים כשבעצם שמאלן אחד זה לגמרי מספיק – הם ממילא מרטווטים אחד את השני לדעת. אז למה הפיד שלי נראה כמו שהוא נראה? כי זה כיף. כיף לראות שמאלנים שמתנהגים כמו חמורים, כיף לראות שמאלנים שדעתם מעבירה אותם על דעתם. קחו למשל מצב היפוטתי – מיכאל בן ארי אמר עוד משהו שמוציא שם רע לגזענות ופתאום בא לי להיות יפת נפש ולהוציא אותו מחוץ לחוק. במקרה כזה אני ממהרת להציץ בצייצניה ומיד נרגעת – זה לא שבאמת אפשר להימלט מהטמטום, הכיעור והרישעות.
אז אתם יכולים כבר לנחש שהיה שמח בפיד שלי בשבוע החולף, כי תמיד שמח בפיד שלי. זה היה שבוע רע לשמאלנים ומצויין לצייצנים, שיאו בדיון בכנסת בהצעה לסדר של ישראל ביתנו לועדת חקירה פרלמנטרית שתבדוק את פעילות ארגוני השמאל בשטחים. תנו לי שניה לפני שאני חוזרת אל ידידי הנמקים בפיד, אני חייבת עוד רגע עם וואטש-שוברים.אורג.חלם שנותנים לאחת הח"כיות האנונימיות בהיסטוריה האנושית, לעשות עליהם את סיבוב ה-15 דקות התהילה שלה. למיטב הבנתי הדיון הזה בכנסת היה הצעה לסדר, אחרי שהיא עברה בכנסת היא ממשיכה ועוברת לידיים של לוועדת הכנסת שיכולה, אם ממש מתחשק לה, לזרום לכיוון וועדת חקירה פרלמנטרית – ישות משפטית שלידה התינוק של במבה הוא כריש. בפעם האחרונה שבדקתי עוד היה פה בג"ץ, רוצים לבדוק, סבבה, שיבדקו את כולם. אנחנו באמת מתגעגעים לאוונגליסט המטורף של 'אם תרצו'. שימו לב שיחד עם ארגוני השמאל הם רוצים גם לחקור את הארגונים שרוכשים קרקעות – ואני אומרת אדרבא, שבו בשקט, תנו לוועדה לקום, תבג"צו. אני בטוחה שתשמחו לדעת איך 'אלעד' רוכשים את האדמות שלהם בעיר דוד ובסילוואן.
ונחזור לפיד, כולם מרגישים 1935, כולם מרגישים קומוניסטים תחילה ומצטטים את "לא הרמתי את קולי" כדי לנסות לגרום לכם להרים את קולכם למענם תוך שהם רומזים שאם זה הייתם אתם הם היו צועקים. ותגובתי, פחחחח. אולי אתם באמת קומוניסטים אבל את מה-זה לא תחילה, כבר לקחו אותנו, לפחות כמו שלוקחים אתכם עכשיו ולא רק שלא צעקתם אפילו לא שמתם לב. אני יודעת שאני עומדת לאבד את מרבית קוראי בשלב זה של הפוסט, היחידה שעדיין מחייכת לעצמה זאת אישתי האהובה שתקבל לכמה דקות את העבדקנית המופרעת שהיא דמיינה שאני, אי שם בתחילת המילניום. אבל אני רוצה לקחת אתכם עוד אחורה בזמן, לניינטיז – הקארה כבר פאסה אוטוטו זה רייצ'ל בינתיים רבין. תור הזהב של השמאל, הימים שבהם הימין חפר מקלטים – לא מצער, לא מבושה – סתם, כי לא היה לנו מקום בטוח על פני האדמה.
כפי הנראה אין לכם מושג על מה אני מדברת אז רק בשביל ליישר קו על לוחות הזמנים, האירועים שעל הפרק התרחשו עוד בחייו – לפני שרצחנו את מורשתו. בלי דיון בכנסת, בלי בג"ץ ובלי בצלם כל מי שלא אמר אמן היה על הכוונת. האזנות סיטונאיות לטלפון, מעקבים, הצקות, חקירות שווא, שחרורי שווא מהצבא על סעיף נפשי, הרחקה מיחידות מובחרות על סעיף מקום מגורים, אלימות משטרתית, מעצרי שווא (צבאיים ואזרחיים). בכל יום שעבר, לכל צד שלא הסתכלתי הרשויות התעללו ככל יכולתן בכל מי שלא הלם את תמונת עולמם. זה נהיה עוד הרבה יותר גרוע אחרי הרצח. מיותר לציין שעוד לא ממש היה אינטרנט, היו בקושי שני ערוצי טלוויזיה ואף עיתונאי או גוף תקשורת לא חשב שזה קשור אליו באיזשהו אופן. אני אולי מטורפת אבל באופן פלאי מחלת הרדיפה שלי נעלמה ב-96 בדיוק כמו שהופיע ב-92.
אם אנחנו כבר כאן אז תנו לי לקחת אתכם עוד כמה שנים אחורה, אני רוצה לספר לכם על יורם. את יורם הכרתי בשלהי 1991 שהיתה, בלי כל צל של ספק, השנה הרעה בתולדותי. פגשתי אותו בלי קשר לנוראותה של אותה שנה. את רוב האנשים שהכרתי באותה שנה שכחתי, אבל לא את יורם. כי מתישהו באביב של 1992 יורם לקח אותי טרמפ מדימונה לבאר-שבע ובדרך טען באוזני שזהו, הימין בישראל סיים את דרכו – אוטוטו יהיה שלום והימין יהפוך ללא רלוונטי. מעניין אם גם הוא זוכר את השיחה הזו, בימים אלו כשנראה שאוטוטו תהיה מלחמה והשמאל יהפוך ללא רלוונטי. אוהו, איך שגלגל מסתובב לו. והוא ממשיך להסתובב, פעם למעלה ופעם למטה והמסורת קובעת שמי שלמעלה משתין בקשת על כל השאר. אף אחד לא מצליח להתאפק, מעטים מנסים. מצד אחד יצר הנקמה, מצד שני אף אחד לא מאמין שזה ישתלם לו, שיתייחסו אליו בכבוד כשהגלגל יתהפך. כל מי שלמעלה יודע שזמנו קצוב, עליו לשרוד שתי קדנציות, להשתין ולגנוב ולרפד לעצמו דירקטוריונים של חברות הנסחרות בבורסה כדי להיות מוכן לרגע שבו ההיסטוריה תתגולל עליו.
אשתי היקרה וידידי אשר על הפיד, התאוננו, התלוננו, שינאו את צה"ל וצאו להפגין, אני רואה שזה עוזר לכם להעביר את הזמן – כך או כך המציאות תשתנה. אם יש משהו שיכול לסובב את הגלגל מהר יותר זה לא עוצמת ההתנגדות שלכם אלא רק רמת החזירות, הטימטום והרשעות של מי שנמצא עכשיו למעלה. אם הייתי יכולה לקוות שתתנהגו אחרת כשיגיע תורכם לעמוד על המקפצה (כקולקטיב. כפרטים, אפילו לליכוד יש את רובי ריבלין. רובי ריבלין, פור גוד סייק!!) הייתי מצטרפת אתמול אבל מהפיד שלי עולה בבירור ששום דבר לא השתנה מ-1992.
שקיעתה של השקיעה
תגובות אחרונות