ראשי > דוסיות גאות, כללי, לא עובדת בשביל אף אחד > על דבשות וחיות אחרות

על דבשות וחיות אחרות

מצעד הגאווה, ירושלים 2010

מצעד הגאווה, ירושלים 2010

יש סיכוי טוב שזה עומד להיות הפוסט האחרון לשנה זו שיעסוק במצעדי הגאווה למיניהם, מי שנמאס לו כבר, אני מבקשת את סליחתו אבל תראו, חיכיתי קצת עם העניין הזה (המצעד האחרון היה ביום חמישי החולף) ואני עדיין לא רגועה. אשר על כן, פוסט (ועוד אחד ארוך במיוחד).

בשבועות האחרונים נראה לי שאני צריכה להגדיר מחדש את המושג ידיד. אני לא מדברת על ידידי האישיים, בכלל, אני נוטה לחשוב שאין לי ידידים – מי שאני לא יכולה לקרוא לו חברה או חבר שישאר בפייסבוק (בכלל, צריך שם חדש לחברי פייסבוק, מצדי זה יכול להיות ידידי פייסבוק או חפ"רים). כוונתי לאנשים שהם או מקורביהם מגדירים את עצמם כידידים או כידידותיים ללהט"בים הדתיים.

זה התחיל מביקורו של ח"כ עתניאל שנלר (המכונה בפי מקורביו עתני) במרכז הגאה – עתני זה, התנגד לפני כארבע שנים לביקורם של בני נוער להט"בים בכנסת ואף הרהיב וכתב מכתב ליו"ר דאז, דליה איציק בו קבל על כך שהביקור מוריד את ערכה של הכנסת מטעמי סדום ועמורה. אז בקצרה, עתני שינה את דעותיו מאז למרות שמסיבותיו המשונות (או סתם אנושיות) הוא מסרב להודות בזה והיום הוא חושב שנטיה מינית זה-מה-זה לא משנה. מכאן, לשיטתו, נגזרים שני דברים – הוא מחוקק את חוקיו בצורה כזאת שלא יפלו לרעה הומואים ולסביות (טראנס ובי זה למתקדמים אבל זאת התקדמות קלה יחסית והוא יעשה אותה בקרוב, להערכתי), בתמורה הוא די מצפה שנפסיק לעשות עניין מזה שאנחנו לסביות – עומד עתני במרכז הגאה אומר: "אני לא אוהב שמרימים דגלים" ומייטיב את הכיפה הסרוגה שלראשו.

רוצה לומר, אמרתי לכם שנטיה מינית זה-מה-זה לא משנה, אתם לא מיוחדים לכאן או לכאן. הנה, אני דואג לכם לשיויון זכויות מלא אז תפסיקו להיות שונים, או לפחות תפסיקו לתקוע לנו את זה בפרצוף. כשהדגמתי לו את הסטנדרטים הכפולים שביחסיו לדגלים באמצעות הדגל שלראשו הוא ייצר אבחנה מרגיזה עוד יותר בין סממנים של זהות (דגלים לגיטימיים כגון כיפה) להתרסה (ולא פירט. יש לשער שכוונתו לכל מה שקשה לעיכול – אוחצ'ות, בוצ'ות, סטייקים וול-דאן). מכאן הגענו להצעה הידידותית שלו, להפסיק עם השטות הזו של מצעדים, ככה לא משיגים כלום, מקסימום מעצבנים את כולם ויוצרים אנטגוניזם. משונה, בעולם צועדים כבר 40 שנה ואיך נגיד, המצב די השתפר מאז.

אני מספרת על הפגישה עם עתני כי אני דווקא מחבבת אותו אבל הוא ממש לא היחיד. למחרת נפגשו נשות בת קול עם הרב בני לאו שחתום על המסמך הזה. מדובר באחד מהרבנים האורתודוכסים הישראלים הכי מחבקים ומקבלים בכל מה שנוגע לאנשים להט"בים וגם הוא חושב, כידיד שלנו כמובן, שלא צריך לצעוד, שלא צריך מצעדים בכלל ושזה לא ישיג לנו כלום בתוך הקהילה הדתית בפרט – זה רק יעצבן את כולם וייצור אנטגוניזם. משונה, אנחנו מציינים בארץ אירועי גאווה כבר 17 שנים ואיך נגיד, המצב די השתפר מאז כולל מצבם של הלט"בים הדתיים בתוך העולם הדתי.

אני מספרת על לאו כי אני דווקא מחבבת אותו אבל לא רק שהוא לא היחיד ישנם גם לא מעט הומואים ולסביות דתיים שחושבים ככה. אתם מבינים, להיות שונה זה מתריס ומעצבן. אלא אם כן מדובר בכיסוי ראש, שרוולים, ימי מנוחה והעדפות קולינריות למאכלים שעל העטיפה שלהם יש חותמת שמעידה על כך שכמה עבדקנים קיבלו מספיק כסף. זה בסדר שיהודי יחבוש כיפה לראשו גם במקומות שבהם יהודים שומרי מצוות הם מיעוט (כלומר, בכל העולם למעט כמה מאות מקומות יישוב בארץ ישראל השלמה), זה בסדר שיהודיה תלבש חולצה עם שרוולים ארוכים גם ב-37 מעלות צלסיוס ו-70 אחוזי לחות. זה בסדר שיהודי לא יאכל בשום מקום חוץ מאשר אצל יהודי אחר, זה לא רק בסדר זאת הזהות שלו. התרסה? חס וחלילה! מעצבן? חס ושלום!

מי שמעצבנים אלו הבנים האלו עם ההליכה של הבנות, מעצבנות הבנות האלו עם השיער הקצוץ והקול הנמוך, מעצבנים הטיפוסים האלו שאתה לא יכול לדעת אם הם בן או בת. הם עושים את זה דווקא, להכעיס, אחרת איזה סיבה יש להם להיות ככה, פיכס. מעצבנים אלו שפעם בשנה, בזמן שכולם מכינים שבת מחליטים לצעוד ביחד באמצע העיר ומכריחים אותנו לראות אותם וגם עוצרים את כל התנועה (ואת זה אומרים אלו שפעם בשבוע עוצרים את התנועה בשכונות שלהם ואת התחבורה הציבורית בכל הארץ).

הבנתם, נכון? יש שוני שהוא לגיטימי ושהחצנתו היא תעודת כבוד. אותם האנשים שמתהדרים בשוני הזה הם כה מיוחדים עד שהם לא יכולים לשאת את שונותם של האחרים. הם כה שונים ומיוחדים שדברים שעובדים בכל מקום אחר על כל שאר האנשים לא יעבדו עליהם. המצעד יוצר נראות? פחחח, לא רואים אתכם ממטר – שימו כיפה וחצאית ובואו לעשות אצלנו שבת, אז נראה אתכם. עשרים אלף איש יוצאים להפגין כשבחוץ 35 מעלות? פחחח, פרובוקציה זולה – קודם תגדלו פיאות ותבואו לחטוף מכות בעמונה, זה הפגנה. נורא מעניין, כמו כל העולם כולו היהודים האורתודוכסים רוצים לחשוב שהם נורא מיוחדים, אבל אם גם את או אתה רוצים להיות מיוחדים יותר טוב לכם שתהיו כמו כולם. לוגי? בוודאי. מה אתם רוצים, גם להיות מיוחדים וגם שיתנהגו אליכם כמו לכולם?

מסובך? קצת, אבל רק בגלל שמדובר בהבלים. הטענה שהמצעדים לא משנים כלום היא מופרכת מכל בחינה. קווי התמיכה הלהט"בים, כולל אלו של הארגונים הדתיים חווים רנסנס בתקופות של מצעדים, כנ"ל היקף התעבורה באתרי האינטרנט של הארגונים ומספר הפניות במיילים. באופן מתקבל על הדעת גם היקף החשיפה בתקשורת של להט"בים דתיים וארגוניהם עולה בעשרות מונים (דתיים לא שומעים רשת ב'? לא קוראים ידיעות? לא רואים חדשות ערוץ 2?). כל מי שאי פעם צעד במצעד גאווה, זה של תל-אביב או זה של ירושלים יגיד לכם שבשבילו זה שינה – כמה פעמים בשנה כבר יוצא לנו ביחד להיות לרוב? על המתאם בין השנים שבהם מתקיימים מצעדים לבין השנים שבהן התרחשו השינויים כבר רמזתי.

לאנשים כמו עתני נורא קל להגיד שהם השתנו למרות ולא בגלל. אבל האין זה עוד נקודה של זמן שבה הוא יכול לחשוב על עצמו כאדם מיוחד – כולם שונאים אתכם יותר בגלל המצעדים אבל אני לא, אני מיוחד. אף אחד ואף חברה לא מחוסן מפני החשיפה ומפני החשיפה למספרים הגדולים. אדם אחד הוא קוריוז, עשרה אנשים הם תופעה אלף איש הם מציאות אבל אלפים משנים את המציאות. מי שלא רוצה שאלפי אנשים להט"בים יתאספו פשוט לא רוצה שישנו לו את המציאות.

מודעות פרסומת
  1. שיר ללא
    02/08/2010 ב- 19:38

    כל מילה בסלע.. בת עמי.
    אז ככה מבחינתי.. פעם ראשונה שלי במצעד.. ובחרתי לצעוד דווקא בירושלים!
    כן, ידעתי שזה מקור הזעם של כולם.. במיוחד בין בני המשפחה שלי שיודעים עלי.
    ורואה חשיבות עצומה דווקא במקום זה. שבו יש לנו קול. ובעל משמעות כה גדולה.

    אז כן, אנחנו חוסמים כל מיני רחובות.. ועושים קצת רעש.. השנה יחסית הבנתי שהיה שקט.. וכל ה-שנה מה?! מתים מפחד לשתף אחרים בתהליכים שאנחנו עוברים.. חוששים לומר "לא" לעוד דודה שדכנית שמנסה לזווג זיווגים ולזכות לשליש גן עדן, או יותר. שמה היא תדע אודותיי ותעשה אוטינג לכל המשפחה במצב אחד או תנסה לשנות את אותי בטענה שאני לא מבינה כלום מחיי.

    אני בעד לתת מקום להקשבה להכנס לעולמם של כולנו.
    בעד לתת חופש ביטוי לאדם אף אם הוא נחשב לעיתים למיעוט..
    בעד להבין שלא הכל שחור לבן.. וצבעוני זה דווקא לא רע..
    והכי בעד פשוט לאהוב כי יש לנו רק לב אחד.. ועדיף להשתמש בו בצורה חיובית.
    לשנה הבאה בבית המקדש.. כולנו יחד!
    ע

    • 02/08/2010 ב- 23:10

      תודה יקירה
      אני שמחה שבאת למצעד וגאה בך על האומץ
      שמחה לא פחות שהרגשת בבית
      לשנה הבאה בירושלים קצת יותר מקבלת

      ב

  2. אליק
    02/08/2010 ב- 20:16

    האמת שהשתכנעתי.

    וגם, בקשר לשנלר – ממה נפשך? אם זה כל-כך אוקיי להיות גיי, ונטיות מיניות לגיטימיות כמו צמחונות או איגוד רופאי השיניים – אז מה אכפת לך ממצעדים? למה שזה ייצור אנטגוניזם בכלל?

    (בביקור הוא הקפיד להיות משעמם ונטול מסר, כנראה לפי מצע המפלגה. וגם לא היו חתיכים בכלל, למרות שהבטחת בפירוש.)

    • 02/08/2010 ב- 23:16

      אני מבינה שפנקס הוא לא הטיפוס שלך אבל הגרופיות של שנלר נראו לא רע, או שזה שוב הטעם הלסבי המזעזע שלי?

      באשר לשנלר,
      כל כך פשוט, כל כך נכון
      מעניין כמה זמן עוד יעבור עד שהוא יבין את זה בעצמו

  3. אופיר
    03/08/2010 ב- 02:29

    בת-עמי, זה אחד הטקסטים היותר חכמים ומוצלחים שקראתי בנושא. אני מייד שולח אותו להורים שלי. הם דתיים (כיפה סרוגה) ונראה לי שמה שכתבת יכול לעזור להם עם חלק מהשאלות שיש להם בנושא.

    תודה!! ממש גזור ושמור 🙂

    (וגם הייתי מאוד סקרן לשמוע מה היה בפגישה עם שנלר, אז תודה על הסיכום)

    • 03/08/2010 ב- 20:49

      תודה, תודה
      כל כך שמחה שזה מדבר אליך (ואולי גם להוריך)

      (המפגש עם שנלר היה בסך הכל חיובי גם אם קצת משעמם כפי שהייטיב אליק לתאר)

  4. 03/08/2010 ב- 15:35

    פוסט מצוין, מילים כדורבנות.

    תודה 🙂

  5. יוליאנה
    03/08/2010 ב- 16:25

    נכון מאד! וגם, כתוב מעולה.

  6. עדן
    04/08/2010 ב- 08:38

    פוסט מעולה יקירתי
    וכמו שאמרו כאן לפני "לגזור ולשמור"
    חיזקי ואמצי
    עדן

  7. ליטל
    04/08/2010 ב- 17:54

    אוה, מצויינת. תודה רבה!

  8. הרב השובב
    04/08/2010 ב- 21:13

    היי, אני דווקא לא מסכים כל כך עם הרושם החיובי של הפוסט/מפגש וכולי.

    בעיקרון, מי שמחבק את הקהילה הלהט"בית ויחד עם זה בא אליה בדרישה להיעלם או לפחות להצטנע, הופך להיות חשוד מיידי.

    אם עתניאל חושב שזה בסדר להיות הומו, אין לו שום סיבה להתייחס אחרת למצעד הגאווה לעומת מצעד חסידי חבד בלג בעומר.

    שנלר, ורוב הרבנים המחבקים (לא דיברתי עם כולם, אבל דיברתי עם מספיק מהם) מוכנים לחבק הומו כמו שמחבקים חולה.
    הם מצפים מהחולה לנסות לרפא את עצמו, או לפחות לא להפיץ את המחלה.

    בכל פעם שאנשי הקהילה הלהט"בית מצדיקים את הצורך במצעד בטענה שהמצעד מביא יותר פניות לקוי העזרה, הם רק מחזקים את רצונם שם הרבנים, מחבקים או לא, לבטל את המצעד, כי גם המחבקים נגד הפרסום ונגד קוי העזרה.

    שנלר וחבריו המחבקים, לא מוכנים להכיר בלגיטימיות להיות בעל נטיה אחרת, הם לא מוכנים לקבל שהאלוהים לא אסר משכב זכר על הומואים, אלא רק על סטרייטים דווקא (כמו שאין טעם לאסור אכילת חזיר על צמחוני).

    כל זמן שרב כזה, מחבק או לא, לא יסכים שיש מקום לתת לצעירים מבולבלים את האפשרות לבדוק ולבחון, החיבוק שלו מגעיל, צבוע ונגוע באינטרסים.

    • 06/08/2010 ב- 10:38

      בגלל זה קראתי הכותרת של הפוסט היא "דבשות"
      יותר קל לראות אדם אחר כ"שווה זכויות" מאשר כ"שווה לי"
      לא כל האנשים מגיעים אפילו לשלב של השיוויון זכויות יתכן אפילו שרובם לא מגיעים לשם
      ולכן אני מרשה לעצמי להתפעל, במידה, ממי שכן
      האופטימיות שלי בנוגע לשנלר נובעת מההערכה שהוא מסוגל לבצע את עליית המדרגה

      דווקא שתי הדוגמאות שהבאתי (שנלר ולאו) לא מהמנסים לרפא
      אבל באמת, בין שנלר ללאו אני חושבת שלשנלר יש יותר סיכוי
      כי באופן מאוד אירוני לאו הרבה יותר פוליטיקאי ממנו

  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: