ראשי > כללי > משגע פילים

משגע פילים

"בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו", כך מתחילה תפילת 'על הניסים' הנאמרת בחנוכה – אלא שמתתיהו החשמונאי מעולם לא היה כהן גדול. המדרש טוען שהוא זכה בתואר כהן-גדול-לשם-כבוד על חלקו במרד ביוונים, הפרשנים טוענים שהכהן הגדול הוא בעצם יוחנן אביו, הוא יוחנן כהן גדול שמוזכר מספר פעמים במשנה. מרד החשמונאים מתואר בפרוטרוט בספר מקבים א' – הספר מתחיל בכיבושי אלכסנדר מוקדון ומסתיים עם עלייתו של יוחנן הורקנוס הראשון לשלטון. למרות שהשתמר רק בתרגום ליוונית נראה שנכתב בארץ ובעברית על ידי סופר/היסטוריון מיומן שהכיר והוקיר את ספרי התנ"ך השונים וכן את הגיאוגרפיה של ארץ ישראל. בין אם היה סופר מטעם המלך ובין אם מטעם עצמו הרי שהוא מעלה על הכתב את הנארטיב החשמונאי על מנת לפאר אותו תוך מאמץ להסתיר את חסרונותיו וכשלונותיו.

על פי המסופר בספר מקבים א' באחד הימים בעת מלכותו של אנטיוכוס (הרביעי) הגיע פקיד של השלטון היווני/סלאוקי למודיעין, מקום מגוריו של מתתיהו הכהן, כדי להעביר את העם מתורת ישראל. הדבר היה בשנת 167 לפנה"ס, אותו פקיד פנה אל מתתיהו באופן אישי שכן "איש נגיד ונכבד אתה בקרב עמך" ולחנופה המילולית הוסיף שוחד כספי. נראה שמתתיהו אכן זכה למעמד נכבד עוד לפני פרוץ המרד, אולי בשל יחוסו המשפחתי כפי שמציעים הפרשנים. אותו פקיד מציע לו להיות הראשון מבין חברי שיעשה לייק לעבודת האלילים בתקווה לפתוח את הצ'קרה היהודית הקפוצה. בתגובה פותח מתתיהו בהצהרת נאמנות לאלוקי ישראל. את הרגע הזה מנצל 'איש מבני ישראל' שמתנדב להיות זה שיעשה את הסיפתח. מתתיהו, שהיה לא רק רטוריקן נלהב אלא גם איש מעשי, קופץ והורג אותו ואת הפקיד הממריד ובאותו התקף זעם גם שובר את המזבח. עכשיו לא נותר לו אלא לעשות מה שעשו מורדים בארץ הזאת משחר ההיסטוריה, כמו דוד המלך בבורחו מפני שאול ומפני אבשלום בנו, הוא בורח אל ההרים והמדבר.

מאז ומתמיד היו אלו אזורים ברמת משילות נמוכה והאמת היא שהדבר נכון לגבי יהודה כולה כולל ירושלים בירתה, אבל עוד נגיע לזה יותר מאוחר. ראשית, ננסה להבין את השתלשלות האירועים עד לאותו רגע נמהר במודיעין. ספר מקבים א' מתחיל עם עלייתו של אלכסנדר מוקדון על במת ההיסטוריה ומספר שלאחר כיבוש מצרים עלה מוקדון על ירושלים בחיל כבד ועצום, כבש אותה ושדד את אוצרות המקדש. למרבה הצער האירוע הזה לא מוזכר במקורות היסטוריים מזמנו של מוקדון. בשנת 332 לפנה"ס, בעת כיבושי מוקדון, היתה יהודה פחווה פרסית קטנה שהשתרעה על פני 1600 קמ"ר של הר יהודה ומדבר יהודה. בראשה עמד שליט מטעם המלך (בדרך כלל יהודי) והיא נהנתה מעצמאות סבירה, כולל הזכות להטביע מטבעות, בתמורה לנאמנות מדינית וכלכלית. חילותיו של אלכסנדר מוקדון עברו בשוליה של פחוות יהודה לאחר שהביס את הצבא והצי הפרסי בצור וצידון ולפני שכבש את עזה בדרכו למצרים. קשה להאמין שהיה לו עניין מיוחד בירושלים – היתה לו אימפריה להביס וזה מה שהוא עשה. הממלכות/פחוות הקטנות נכנעו משהובס פטרונן וכך, ככל הנראה, עשתה גם יהודה.

עכשיו, כשבראשה עומד שליט חדש מטעם המלך היווני היה ליהודה ותושביה הרבה זמן להתרגל למצב החדש ונראה שהם התרגלו במהירות. האליטות היהודיות אימצו בחום את העולם החדש ומנהגיו והחברה עברה תהליך של הלניזם מואץ, ובשפה הדתית – התייוונות. יורשיו של אלכסנדר מוקדון ניהלו ביניהם מלחמות אינסופיות על חלוקת האימפריה העצומה שהוא השאיר אחריו, קשה להאמין שגם להם היה עניין מיוחד בממלכה הקטנה על ההר ובפולחניה המשונים. במהלך מאה שנות שלטונם של מלכי בית תלמי, יורשיו של מוקדון, נשארה יהודה אותה ממלכה קטנה ועצמאית בדומה לזו של התקופה הפרסית (למעט העניין עם המטבעות). ערב פרוץ המרד הפקידים היווניים הבכירים בירושלים היו זוטרים למדי ומנו שליח זמני אחד ומפקד צבאי על המצודה. אם מישהו בממלכה הזו היה מוטרד מהמונותיאיזם הברברי, מברית המילה ומיום המנוחה היו אלו, יש לשער, אותן אליטות מתייוונות. אם יש בסיס היסטורי לסיפורי הגזרות הדתיות בימי אנטיוכוס ולאותה סצינה במודיעין נראה שמדובר בסכסוך פנימי של יהודה בין האליטות שרצו להתחבר לכפר הגלובלי לבין הכוחות השמרניים שרצו לשמר את פולחנן הייחודי.

אינני מבטלת לחלוטין את הסכסוך התרבותי רק מנסה לשים אותו בתוך קונטקסט מתקבל על הדעת. שלטון התלמאים היה מסודר ובירוקרטי ודאג בעיקר לשימור הקיים. השלטת התרבות היוונית לא היתה בראש מעייניהם. לעומתם, הסלאוקים ראו את עצמם כיורשיו של אלכסנדר שתפקידם לאחד את עמי המזרח תחת כנפי התרבות היוונית. יתכן שבשל כך מצאו המתייוונים אוזן קשבת אצל השליטים הסלאוקים. אבל היה הבדל נוסף בין התלמאים לסלאוקים והוא נגע לגישה האדמיניסטרטיבית שלהם – התלמאים העדיפו לפצל את המחוזות הגדולים ליחידות קטנות. יהודה כבר היתה כזאת והתלמאים לא פגעו בגבולותיה וכנראה אפשרו לה לשמור על השלטון העצמאי הפנימי. לעומתם, השליטים הסלאוקים, יורשיהם של התלמאים, ערכו רה-ארגון של האזורים שתחת שלטונם – הם הקימו יחידות מנהליות גדולות יותר תוך איחודן של ממלכות קטנות ועצמאיות תחת מושל אחד – יהודה, למורת רוחה, היתה נתונה כעט למרותו של שליט שומרון.

עכשיו, בואו נחזור לספר מקבים א', מתתיהו ובניו בורחים למדבר וחוברים שם לפליטים נוספים. מן המצודה בירושלים יוצא כוח צבאי ללכוד אותם ונכשל, בעקבות נצחנו הקטן של מתתיהו יהודים רבים עוזבים את הערים ומצטרפים אליו. הספר מספר שמתתיהו ואנשיו עברו ברחבי יהודה, נתצו את הבמות ומלו את הילדים. זו היתה כנראה שנה מלאת סיפוק עבורם אבל מתישה מדי עבור מתתיהו. לאחר מותו תופס יהודה בנו, המכונה מכבי, את מקומו. הקרב הראשון שלו הוא מול כוח צבאי שהגיע משומרון (הבוס הישיר של ירושלים לאחר הרה-ארגון של המנהל הסלאוקי) וכאן המקום לפרגן ליהודה שהיה טקטיקן צבאי מן המעלה הראשונה אך גם מנהיג כריזמטי שיודע את נפש אנשיו. סביר להניח שאת כל הקרבות הוא ניהל בנחיתות מספרית וטכנולוגית אבל ידע לנצל הגיאוגרפיה הטופוגרפיה – תבנית נוף מולדתו. גם אם ספר מקבים מפריז בתיאור מעשיו ומייחס לו ניצחונות בקרבות שבהם נחל מפלה הרי שמעולם לא הובס והמרד הוסיף להתקיים. מאידך, ועל אף שנכנס בראש אנשיו לירושלים וטהר את בית המקדש את המצודה שבה ישבו חיל המצב הסלאוקי ובעלי בריתם המתייוונים יהודה מעולם לא כבש.

אחרי שבע שנות מרד נופל יהודה בקרב, את מקומו יורש יונתן אחיו, יונתן מתנהל בין קרבות לבין מערכות של בריתות שבעקבותיהן הוא ממונה מטעם השליט הסלאוקי ככהן גדול ולאחר מכן מקבל גם את ההכרה המדינית כשליט יהודה. יונתן, ולאחרי שמעון אחיו, מייסדי השושלת החשמונאית עשו הרבה פחות מלחמות והרבה יותר דיפלומטיה. ממלכת החשמונאים בתקופה ההלניסטית ולאחר מכן בימי רומי התקיימה בחסות האימפריות, כולל הזכות לטבוע מטבעות, ממש כמו בימים העליזים בהם היתה יהודה פחווה פרסית נאמנה. בסופו של דבר נותר הרה-ארגון הסלאוקי על כנו ואולי מהסיבה הזו בחר הסופר החשמונאי לייחס את פרוץ המרד לגזירות הדתיות.

למעשה, למעט אותן 14 שנות מרד שאת רובם העבירו כהומלסים בהרים ונהנו מסוג של עצמאות אבל לא מממלכה, במהלך כל תקופת הבית השני התקיימה ממלכת יהודה כמדינת חסות של האימפריות הגדולות שיודעת את מקומה במשחק הפוליטי. סיפור מותו של אלעזר בן מתתיהו מדגים בצורה הטובה ביותר את הקשר בין המציאות הפוליטית לנארטיב הלאומי. ספר מקבים א מספר את הסיפור כמו שלמדנו אותו עוד בגן. בקרב על בית צור, מלבד יחידות הרגלים והפרשים השתתפו גם 32 פילים מיחידות הפילים המיוחדות של הצבא הסלאוקי. ספר מקבים מספר שאלעזר זיהה פיל אחד שהיה חגור ביתר שאת מהאחרים והבין שעליו יושב המלך. בהתקף אמוק הוא רץ ישר אל תוך גדודי האויב, הכה בחרבו על ימין ועל שמאל עד שהגיע אל הפיל: "ויבוא עד הפיל ויכרע בין ברכיו וידקרהו, וייפול הפיל עליו וימות, ובנפלו המית גם אותו." אגב, אפילו  לפי ספר מקבים המפרגן הפעולה ההירואית הזו לא שינתה את מהלך הקרב בכהו זה.

אבל מה שמעניין באמת זו גרסת מגילת אנטיוכוס לאירועים ואני מביאה אותה ככתבה וכלשונה: "ואלעזר היה מתעסק להמית הפילים, ויטבע בפרש הפילים. וכאשר שבו, בקשוהו בין החיים ובין המתים ולא מצאוהו, ואחר כך מצאוהו אשר טבע בפרש הפילים." וזה, חברות וחברות, מה שקורה כשמתעקשים להסתובב לגדולים בין הרגליים.

מטבע חשמונאית מימי יוחנן הורקנוס הראשון. סוף המאה הב' לפנה"ס

מטבע של פחוות יהד (יהודה). המאה הד' לפנה"ס

מודעות פרסומת
:קטגוריותכללי
  1. אליק
    03/12/2010 בשעה 15:27

    מעניין אגב, שהנאראטיב המכבי לא תפס בכלל. אולי עד לוין קיפניס והציונות לילדי הגן שלו. נדמה לי שחז"ל הבינו מהר מאוד מה צמח להם מתחת לידיים, וניתקו מגע. חנוכה כחג דתי הוא חג מבולבל ומגומגם, שמסתובב סביב חנוכת המזבח וניסים סוג גימל. ספר המקבים נשלח לגלות כפויה בספסלים האחוריים.
    אני ממליץ, אגב, על "מלך בשר ודם". אלכסנדר ינאי מוצג שם במלוא עוצמתו ועליבותו, נאבק על מקום בהיסטוריה, תפקידו של מלך, וחתיכות שמיים. (שמיר הכעיס מאד את קלאוזנר, עם הספר הזה, כי אחרי הכל, כשישראלים מדברים על המכבים, אנחנו תמיד מדברים על עצמנו.)

    • 06/12/2010 בשעה 00:46

      אבל תשים לב שבסוף פירגנת לחז"ל!
      אני מקווה שזה ברור מהפוסט הזה, אני לא מוצאת את הנארטיב המכבי (וגם המכביסטי, להבדיל, אם כבר מדברים) כל כך מזעזע. הוא לא גרוע מכל נארטיב אחר ובטח שלא משלל תימות מדאוריתא. בסופו של דבר כולנו מגוחכים ועלובים ונכתבו על זה לא מעט מחזות. אם נהיה מסוגלים לדבר על המכבים בלי הניסים והנפלאות שהם חוללו (או שחולל להם ד') דייני.

  2. דנה ג. פלג
    05/12/2010 בשעה 11:31

    ויש גם גרסה מרקסיסטית שטוענת שהמלחמה כנגד היהודים ההלניסטיים היה מרד של עניים נגד עשירים. יכול להיות. הסיפור הזה, כמו כל סיפורי המיתולוגיה, יהודיים ואחרים, הם כתמי רורשך. אנחנו משליכים עליהם את ההשקפות שלנו, מוצאים את הזווית שמדברת אלינו. מה שיפה בעיניי, שעם כל ההתנגדות לפגאניות, הוא מתחבר לכל החגים הפגאניים של תקופת השנה הזאת (כולל חג המולד, מי שלא ראה פסלי תאורה של סנטה על מדשאות אמריקאיות לא יודע מהו כריסטמס). חג של אור בימים החשוכים ביותר בשנה, לקראת יום המפנה (21.12), לרוב לפניו, לעתים רחוקות יותר כמה ימים אחריו. זה אולי כתם הרורשך שלי…

  3. 06/12/2010 בשעה 00:56

    זה שההלניזם תפס בעיקר באליטות זה מן הסתם נכון. אבל עניים ועשירים היו תמיד – אז מה יום מיומיים? ואם העניים ברחו למדבר, מה בצע לעשירים לרדוף אחריהם שמה ולהרוג אותם, לא חבל על הכסף?

    החגים היהודיים (חג הקציר, חג האסיף, ביכורים) ולוח השנה היהודי מעולם לא הסתירו את זיקתם לעונות השנה. אני האחרונה שתתעלף מהטענה שבבסיס הזיקה הזו נמצא העולם הפאגני הישן והטוב. באופן אישי די לי באל אחד קנוא ונוקם, הדבר האחרון שחסר לי זה עוד חמישה שישה כאלו עם שלל האינטרסים שלהם והנארטיבים שלהם והמלחמות הפנימיות ביניהם. המונותאיזם יושב לי בול 🙂

  4. דנה ג. פלג
    06/12/2010 בשעה 08:21

    דתות פגאניות ואלים נוקמים, זה נושא לדיון אחר לגמרי. בעיניי זה פגאניות החיבור לטבע והאלים רק מייצגים אותו… והמקומות שהיהדות לא התנתקה מהם הם היפים בעיניי. עלו בדעתי שני דבירם נוספים בהקשר לפוסט שלך: 1. פרש הפילים הזה הוא באמת מיתה משונה. ואיומה. הבנתי שפילים מסוגלים להפריש הררי צואה, ולשלות אדם מגוש כזה, שלא לומר לטהר את גופתו, איזה עונש! ו-2. מקבים או מכבים? כי אם מקבים, יכול להיות שהמקור הוא המלה מקבת, וזו דרכם של אנשי התקופה לכנות את גיבורם "יודה הפטיש"?

  5. יואב אדליסט
    07/12/2010 בשעה 18:13

    האמת שרק רציתי להתנצל.
    נתחיל בזה שאני יו"ר העשירון האחר, תא הסטודנטים הגאה בירושלים, ונמשיך מזה שפעילות חנוכה שלנ הלכה פקקט, מסיבות כאלה ואחרות.

    אז הייתי צריך לאלתר משהו בכמה שעות, וזכרתי את הרשומה הזו, שהיא מרתקת בעיני (כמו גם כל הבלוג, שאני מאוד נהנה ממנו). אז בגדול, גנבתי לך את הרשומה, פלוס כמה עדכונים (יוונים לא היו קשורים לחנוכה בכלל – אלכסנדר היה מקדוני, תלמי מקדוני, סלוקוס היה בכלל סורי; הרומאים הודיעו לבית סלווקוס שאם ימשיך לדכא את המרד הם יתקפו – זאת מתוך רצון להחליש את סלווקוס בלי להכנס לעימות, האיום אכן עבד).
    כמובן שאתן קרדיט בפעולה עצמה, אבל חשבתי שיהיה ממש לא מנומס לגנוב בלי להודיע.

    ומעבר לכך, אנחנו בעשירון מחפשים א/נשים שתרצנה על… ובכן, דברים מעניינים. ובעיקר, נשים. אז אם מישהי רוצה להרצות בפני קהל סטודנטים וסטודנטיות על משהו, אתן מוזמנות לפנות.

    תודה רבה,
    יואב

    (אם זה מפריע לך, ותגידי מהר, פשוט נראה סרט במקום, אבל אין לי ממש איך ליצור איתך קשר בצורה יעילה יותר)

    • 08/12/2010 בשעה 00:28

      למיטב הבנתי, מקבים. לכל אחד מבניו של מתתיהו (החשמונאי, גם זה כינוי) היה כינוי, זה של יהודה היה 'מקבי' והספר על שמו, מקבים. האגדה מספרת שעל סמל המורדים היה חרוט הפסוק "מי כמוך באלים ה'" (אם כבר מדברים על פאגניזם…) – ראשי התיבות של מכבי. בכל מקרה, רוב הפרשנים אכן חושבים שמקבי בא ממקבת 🙂

      • דנה ג. פלג
        08/12/2010 בשעה 07:28

        יקירתי, את לא חדלה מלהפתיע. קודם אלעזר ופרש הפילים האימתני, ועכשיו יודה הפטיש, וכאילו זה לא מספיק את מביאה לי את הציטוט שבעצם לא פוסל את קיומם של אלים אחרים. הוא לא אומר "אין עוד מלבדו" אלא "ה' הוא הכי, אחי". כאילו, אומר יודה הפטיש לחבר שלו, כשהם מפצחים את המקבילה ההלניסטית לגרעינים, "צ'מע, אחי, ניסיתי את זאוס, הלכתי לזותי, ענת, אבל איפה!? רק ה'! תאמין לי, מניסיון". מתה עלֶיך, כפרה.

    • 08/12/2010 בשעה 00:44

      ראשית, מותר לגנוב לי את כל הרעיונות (אחרי שכתבתי אותם, כמובן) בתנאי שנותנים קרדיט 🙂

      בגדול, החבר'ה הם יוונים במובן התרבותי, הם כולם הלניסטיים. באופן כללי זה ממש לא התקופות שלי אז אני לא מתכוונת להתווכח על ההיסטוריה, למיטב הבנתי הרומים הפכו לפאקטור באיזור רק בתקופות מאוחרות יותר. בכל מקרה, הרגיעה, כשהגיעה הושגה באמצעים דיפלומטיים.

      עכשיו אני סקרנית לשמוע איך היה 🙂

  6. יואב
    08/12/2010 בשעה 01:13

    היה, כך נאמר לי, מאוד מוצלח 🙂
    וכמובן שניתן קרדיט, בתוספת המלצה על הבלוג.

    הרומאים בפירוש איימו על בית סלווקוס. לגבי היוונים, אני אתמרמר למקור שלי שהוא הפיל אותי בפח יקוש.

    שמח מאוד שכולם מרוצות 🙂
    ועכשיו, לסיים ארוחת ערב ולישון

  7. אילן
    21/12/2010 בשעה 10:58

    פוסט משגע!

  8. עדן
    22/12/2010 בשעה 10:03

    פוסט נהדר

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: