אבל למה היא כל כך ממורמרת?

לגלוש בפורומים ולקרוא טוקבקים זה לא רעיון טוב במיוחד למי שרוצה להמשיך ולהאמין שלאנושות יש עדיין סיכוי, בעיקר בכל מה שנוגע לפלג דובר העברית שלה. גם השכנים שלי (לא כולם, שכנים ספציפיים) הם לא השותפים המושלמים עבור מי שמשתדל בכל מאודו לנצח את הגזען הקטן (או הגדול) שיש בכל אחד מאיתנו. הוא הדין בהגיגים הבלתי נמנעים על היחס ההפוך אצל גברים בין גודל האגו לגודל הדינג-דונג ולגודל הטרגדיה שזה מה שהורס ללסבית את היום. הטרגדיה אפילו מתעצמת כשמבינים שנחשפתי לכל הנ"ל (למעט השכנים שרמת החשיפה שלי אליהם היא בין פוקושימה להירושימה) בעודי תורמת את חלקי בהפקתו של יום עיון בנושא סובלנות בחברה הדתית.

בימים כאלו נוח גם להזכר בפועלו של אחד העורכים המצטיינים ברשת, שכשהערתי את תשומת לבו לתכנים הומופוביים בערוץ שלו נזף בי ואמר שאם יש משהו שהוא במיוחד לא סובל זה אנשים שטוענים שהם פלורליסטיים אבל לא מוכנים לשמוע דעות שונות משלהם. שכן, כידוע, הומופוביה זאת 'דעה' וכמו כל דעה אחרת וככזאת היא לגיטימית. בימים שבהם אנשים שוחחו בע"פ ולא במיילים טיפוסים כמותו הגו פלורליזם בפ' רפה ויכולת לפחות להנשא מעליהם בלב, היום הם, כאמור, עורכי תוכן.

וכך נוקפים הימים ואני מוצאת את עצמי הופכת לאיטי לגולדה מאיר שהערסים, הטיפשים והמין האנושי כולו גורמים לה להיות גזענית. כי כשאנשי הדת הכי קיצוניים בשלושת הדתות המונותיאיסטיות מצליחים להתאחד לאורה הבוהק של אש ההומופוביה כנגד מצעד הגאווה בפרט ושוויון זכויות לאנשים להט"בים בכלל, כולם שומעים על זה ואף אחד לא מופתע. אבל גילויי ההומופוביה ואפליה כלפי להט"בים גם באגפים הליברליים של האורתודוכסיה ובשורות התנועות המתקדמות של היהדות נשמרים, בדרך כלל, בארון. האנשים הכי ליברליים בשלושת הזרמים היהודיים המרכזיים מסוגלים לשתף פעולה רק אם הם נמנעים מהסוגיה ההומו-לסבית. הנחמדים ביותר ביניהם מציעים לנו, בידידות, להתארז בסבלנות.

והטרגדיה מתעצמת. קיומו של יום העיון הסולידי שלנו איננו טריוויאלי. כך גם קיומה של קואליציית החוצנים הקטנה והאינטימית שלנו (בת קול, חברותא, קולך, נאמני תורה ועבודה) שעומדת בשוליים ועושה פרצופים מצחיקים. קשה לשווק את הרעיון של הסובלנות בתוך החברה הדתית – או שאתה כבר סובלני באיזשהו אופן או שאתה מה-זה-לא ומה-זה גאה בזה. אז בתכלעס יוצא לנו יום עיון שבו אנשים סובלניים ומנומסים מסבירים לקהל מנומס וסובלני למה זה חשוב להיות מנומס וסובלני ולמה זה מתקבל על הדעת גם אם אתה, ממש במקרה, אדם דתי. קשה לא פחות לשווק את החוצה, כלומר, לשכנע את התקשורת שזה בכלל אייטם. כמו שכתב מתי כספי, קשה אפילו לעשות לזה פיידאאוט (בשירו האלמותי "מה אתה דורך עלי, מה, אני נמלים?" מתוך האלבום הכי אנדראסטימייט במוסיקה הישראלית "שירים במיץ עגבניות"). אלא אם כן את מצויידת בח"י זוזים, שכן, אם יורשה לי לצטט את גולשי רוטר.נט, לכסף אין ריח.

מה שהופך אותי, כפי שאולי חדי העין שבינכם שמו לב, למאוד ממורמרת. זה רע לעור הפנים ולאיכות השינה אבל מועיל מאוד לתדמית שלי כאחת הלסביות הממורמרות אם לא ה-!. דווקא אשתי הסקסית הציעה (כמו שנהוג במקצת המגדרים) לא לקחת ללב. עצה נהדרת, אם רק הייתי מסוגלת ליישם אותה. למרבה הצער אני בעסק מלכתחילה בגלל שאכפת לי ואני נוטה, באופן טבעי, לקחת ללב. אז מחר, אם אכפת גם לכם, בשעה 19:30 בבית יהודית (נקרא פעם גם מרכז תרבות עמים) אשר ברח' עמק רפאים 12, הרב שי פירון ואפרת שפירא רוזנברג ינסו להבין אין קבלת/הכלת השונה משפיעה על החברה כולה.

ויש גם פוסט אורח אצל וולווט אנדרגראונד

הזמנה לפסח שני תשע"א

מודעות פרסומת
  1. יעל
    18/05/2011 בשעה 20:04

    זו הזדמנות לומר לך כל הכבוד על העשייה הזו.

    • 19/05/2011 בשעה 15:49

      מקווה שאת מתכוונת למצוא עוד כמה הזדמנויות 🙂

  2. אייל
    18/05/2011 בשעה 21:53

    בהחלט ה-

    • 19/05/2011 בשעה 15:49

      איך שאתה יודע להחמיא לאישה!

  3. אבי סופר
    19/05/2011 בשעה 10:15

    במי יקרה. שאת מעוצבנת זה הכי הכי… ולעניין. למרות הכעס, שינוי אפשרי. אולי לא אצל מול אלה שאתם מתרחש העניין אבל כל פעולה מכה גלים, גם אם קטנים. כל אחד ואחת בקהל לוקח/ת משהו ממה שנאמר. לראות אותך ושאר 'מעוצבנים/ות' מתעמתים אם מה שלא היה עולה על הדעת להתעמת אתו אך לא מזמן זו אנרגיה מעצימה שאין בלתה.
    אל ייאוש אחותי ( כאילו שאת מסוגלת לאיזה קורטוב של ייאוש:)))) השינוי אפשרי ומי כמוך יודע זאת ואם יצאו מן הארוע אי אלו נוכחים/ות עם מחשבות חדשות – עשית את שלך. באהבה רבה.אבי או בקיצור תסבלי וזהו!

    • 19/05/2011 בשעה 15:53

      תגיד אבי, מה אתה עושה כשאנחנו לא מארגנות איזה אירוע? מאיפה כל הזמן והאופטימיות? זה די מתיש לבהות באדוות הקטנות שמחוללות התנועות המופרזות שלנו ולחכות עד שהן יפרקו את מצוקי הגזענות.

      מצד שני, אם לא נארגן אירועים מתי נפגוש אותך :-)?

  4. 19/05/2011 בשעה 11:38

    "להתארז בסבלנות". יפה. ועצוב. אבל כמו שאבי כתב כאן למעלה, יש שינויים שלוקח להם המון זמן, וצריך המון סבלנות וכוח סבל. אז בינתיים תתאזרי בסבלנות, ואל תיארזי בה. עוד איקס שנים, תמצאי את עצמך אומרת משפטים כמו: "אתם לא תאמינו, אבל ב-2011 עדיין … ", או "מי היה מאמין ב-2011, שהיום…" וכו. זה קורה לי כל הזמן, עכשיו.

    • 19/05/2011 בשעה 16:00

      כן, להתארז בסבלנות, להתארגז בסבלנות (כמובן שזה יצא בטעות ואחר כך זה מצא חן בעיני אז השארתי את זה) – ההמלצה האולטימטיבית. חוצמזה, אינשאללה 🙂

  5. עדן
    19/05/2011 בשעה 14:34

    את הכי טובה כשאת ממורמרת :).
    בהצלחה היום (חבל שאני לא יכולה להגיע)

  6. 19/05/2011 בשעה 16:24

    אגב, מישהו הגיע היום לבלוג דרך החיפוש "סקסית אש"
    אני חוששת שאני הופכת לטיפה פחות ממורמרת

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: