כמה-כמה?

תורנות הפגנות

*** עדכון בסוף הפוסט***

בשבוע שעבר שלחתי את אשתי לבדוק הכלו-כל-הקיצים ולהביא דיווחים ישירים מההפגנה. זה לא שלא האמנתי לכל הצייצנים והפייסבוקאים אבל כיוון שלא יכולנו ללכת ביחד עדיף היה שהיא תלך. השבוע היה אמור להיות תורי. התוכנית היתה פשוטה אך מסובכת. להתחיל בעצרת בגן מאיר לציון שנתיים לרצח בבר-נוער ולהמשיך משם להפגנה הגדולה. ולמה זה כל כך מסובך? אה, כי שבת יוצאת בשמונה ורבע, העצרת בגן מאיר התחילה בשמונה וחצי ובסוף ההפגנה הייתי צריכה לחזור הביתה לגדרה בתחבורה ציבורית מפני שאת השבת עשינו אצל הורי ולא היתה לי שום כוונה לנסוע לשם בשתי מכוניות. אבל אז הגיע שבת בצהריים ובסופה של ישיבה סוערת בגן השעשועים החלטנו לקחת את הילדות איתנו ולנסוע ביחד להפגנה, בילוי משפחתי. כל הדרך התלבטנו אם לנסוע לגן מאיר או ישר להפגנה אבל עד שהגענו לת"א (21:15) כבר לא היה טעם ללכת לעצרת הזיכרון והחלטנו לעלות על אוטובוס שנוסע לכיוון הקריה ולרדת הכי קרוב שאפשר ומשם ללכת עד לאן שהלב לוקח.

ב-22:04 הגיע סופסוף האוטובוס שפשוט נסע דוך לעזריאלי, עלינו עליו בצפון המנומנם של ת"א וירדנו ממנו בדרך מנחם בגין שחלקה כבר היה סגור לתנועה ואלפי אנשים צעדו בה לכל הכיוונים. קצת תמוהה, אם אנשים עדיין הולכים להפגנה למה אנשים כבר חוזרים ממנה, כי גם אלו שהלכו בכיוון הלכאורה הפוך הלכו עם שלטים. בכל זאת הלכנו, שתי אמהות, שתי ילדות, בקבוק מים ודגל גאווה לכיוון עזריאלי ובאמת בצומת קפלן התחילו להערם אנשים ולהצעק סיסמאות. התקדמנו קצת וכעבור שתי דקות התברר שעומדים שם כי אי אפשר ללכת. המשטרה בהגיון משטרתי צרוף סגרה את הצומת לתנועת הולכי רגל – מי שרוצה להגיע להפגנה שילך מסביב. זאת הסיבה שאלפים הלכו לכיוונים ההפוכים, או שהם התייאשו וחזרו הביתה או שהם החליטו ללכת מסביב.

העם דורש: תנו לעבור!

22:30 המחסום בטח נמצא שם לפחות שעתיים, מי יודע כמה התייאשו, מי יודע כמה זמן עמדו שם אחרים וחיכו שהמשטרה תתחיל להיות הגיונית. התקדמנו עוד קצת, כבר ראינו את הניידות ואת המגבניקים – אלפי מפגינים שרק רוצים לעבור מול ניידת אחת ואולי עשרים שוטרים. מדי פעם התלקח ההמון בקריאות קצובות של העם-רוצה-צדק-חברתי או סתם תנו-לעבור. שמנו ילדה אחת (זאת שהסכימה) על הכתפיים את השניה החזקנו בידיים וחיכינו, עוד אנשים התייאשו והלכו, אחרים הגיעו – למשל קבוצה של אתיופים לא צעירים, קבוצה של צעירים דמויי נערי גבעות וסתם זוללי סושי צפויים. שוב התלקחו ההמונים בקריאות קצובות של העם דורש צדק חברתי, הפעם לא רק כמה עשרות של קוראים אלא כל האלפים שעמדו שם, מניפים יד וצועקים ואז פשוט מתחילים ללכת וזהו. השוטרים התאדו, המחסומים הוסתו אנחנו בקפלן כי רצינו מספיק. מסביב שירת והעיקר-לא-לפחד-כלל, משמאל עשרות ניידות שידור, מלפנים האחורה של הבמה והצפיפות הולכת וגוברת. הילדה שלא הסכימה לשבת על הכתפיים מתחילה לבכות, היא רוצה הביתה, על הבמה שלמה ארצי פתאום-קם-אדם-בבוקר-ומרגיש-כי-הוא-עם, ברחוב קפלן עברנו צוואר בקבוק אחד וחשבנו שעכשיו יהיה קצת פחות צפוף אבל הדוחק רק נהיה יותר גרוע, אנחנו מחליפות ילדות ומתחילות ללכת לכיוון המדרכה.

זאת צומת ואנחנו מחליטות לפרוש אבל אנשים שבאים מולנו אומרים לנו שאנחנו סתם הולכות כי חסום שם. אני אומרת לאשתי שאנחנו הולכות לשם בכל זאת, בזוית העין אני רואה מישהו מטפס שם על משהו ונעלם מהצד השני. הפעם, מסתבר, זאת לא המשטרה שעומדת בדרכנו אלא שער ברזל גדול, תיכף נתמודד איתו אבל עכשיו פתאום התרווח, ראינו רצפה! הורדנו את הילדות, נתנו להן לשתות, הרגענו אותן ואת עצמנו ואז שוב נקרע לנו הים – השער הנעול (מי שעבר בחודשים האחרונים ברחוב קפלן יודע שמשפצים שם את המבנים של שרונה וכל המושבה הגרמנית היא אתר בניה) נפתח וההמון שוב קם ומתחיל ללכת, לא נגיע לארץ חדשה?

אז כמה היו שם?

ברחובות שרונה הוטב לנו, תם הדוחק, לאט לאט הילדות נרגעו. באחת הרחבות בין בתי המושבה ישבו עוד כמאה מפגינים, מאות אחרים הסתובבו ברחובות המושבה. מחוץ למושבה עוד מאות שהולכים לכיוון ההפגנה ומאות אחרים שמתרחקים ממנה. שני דברים נהיו לי ברורים באותו הרגע: אף אחד, כולל המשטרה, לא יכול לדעת כמה אנשים באמת היו בהפגנה הזו. אפשר להעריך כמה אנשים היו על הכביש בקפלן, באבן גבירול בין כיכר הבימה לקרית הממשלה, אבל אף אחד לא יכול לדעת כמה הגיעו לעזריאלי ומשם לא יכלו להמשיך, כמה הגיעו מדרום ומצאו את שרונה נעולה וכמה עוד רחובות המשטרה סגרה לצועדים מסיבות השמורות איתה.

המשטרה, הו, המשטרה. חדלת אונים או זדונית? בדרך כלל, כולל בזמן אמת כשחברים שלי חטפו מכות משוטרים בלי תג, אני מייחסת למשטרה הגינות רבה – הם מרביצים באותה חדווה לכולם, ימין או שמאל, לא כולל ערבים. אני נוטה לחשוב שהם מתייחסים לכל הפגנה באשר היא כאל הפרעה מיותרת לסדר הטוב, יתוש טורדני שצריך לנפנף ביעילות כך שאם אפשר להפריע למפגינים להגיע להפגנה ושחלקם יתייאשו וילכו הביתה אז בכיף. אני מניחה שזה יותר מרגיע מלחשוב שהם סתם לא חשבו שיבואו כל כך הרבה אנשים.

דבר הוועדה המבלגנת

הנסיכה: לא היה נעים

האנרכיסטית: לא היה כיף אבל היה מעניין. היה מעניין לראות ולשמוע אבל לא את הצעקות, את מה שאמרו על הבמה. לא שמעתי כלום אבל שמעתי שאומרים.

אמא של הפרחחיות: אני לא יודעת אם זאת היתה ההפגנה הגדולה בתולדות המדינה אבל ללא ספק זאת היתה ההפגנה במיקום הגרוע הגרוע ביותר מאז ומעולם.

ואני אומרת, כל מספר בין מאה חמישים לשלוש מאות אלף הוא סביר באותה המידה. מללכת בשוליים זה נראה יותר ממאה חמישים אלף אבל מה אני יודעת. מה שאני כן יודעת זה שהמשטרה לעולם לא תודה שהיא לא יודעת ולא יכולה לדעת.

***אשתי מוסרת שלא הייתי עד הסוף ברורה. ובכן, כמונו, הסתובבו עוד אלפי אנשים באותם חמישה-שישה רחובות שבהם הסתובבנו אנחנו, מכיוון שיש עוד עשרות רחובות סביב קפלן שלא היינו בהם יש להניח שהסתובבו בהם עוד עשרות אלפי אנשים שניסו להגיע להפגנה ושאולי הגיעו בסוף אחרי שאלפים אחרים עזבו. מי שהגיע ב23:00 ואייש מחדש את המ"ר שננטש על ידי אלו שהגיעו ב21:00 ונמאס להם כבר לא נוספו להערכות המשטרה מאחר שלא נוספו מ"ר לרחוב קפלן באותן שעתיים***

ולמארגנים אני אומרת, במוצ"ש הבא קחו את החצי מליון לפרק הירקון במוצ"ש שאחרי זה נעוף על המליון.

האנרכיסטית הקטנה מתאוששת ברחבת הסינמטק, לפני כן לא חלמתי להכניס יד לכיס ולהוציא את הסלולר

מודעות פרסומת
  1. פיני
    08/08/2011 בשעה 01:04

    היי, גם אני הייתי שם, מהצד השני, והיה בדיוק אותו דבר.
    רק בלהיפך.

    • 08/08/2011 בשעה 06:54

      מהצד השני של קפלן גם היתה משטרה?

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: