ראשי > כללי > אדשיב בלי זבד ובקוב

אדשיב בלי זבד ובקוב

יש בתי כנסת זיג-זג

בחלוף השבוע האחרון הילדה שלי (בת 5) יודעת שיש כל מני סוגים של בתי כנסת. יש בתי כנסת שבהם רק בנים חובשים כיפה ויש בתי כנסת שהם גם בנות יכולות. בשבת שעברה התארחנו אצל חברים וכשאמרנו שהולכים לבית כנסת היא מצאה כיפה של אחד הבנים וביקשה סיכות וככה צעדנו לעבר בית הכנסת. כשהגענו ביקשנו ממנה להוריד את הכיפה (תרשו לי לא להכנס לפינה הזאת כרגע, אומר רק שניסנו להתחשב באנשים מאוד צעירים שהחיים שלהם מסובכים גם ככה) והיא הסתכלה עלינו במבט במוזר וניסתה להזכיר לנו שאנחנו הולכות לבית הכנסת ובשביל זה היא חבשה את הכיפה. הסברנו לה שזה בית כנסת שבו בנות לא חובשות כיפה, רק בנים. היא שוב הסתכלה עלינו במבט עקום והודיעה לנו שהבית כנסת הזה חצוף.

בחג שוב הלכנו לבית כנסת שבו רק הבנים חובשים כיפה, הפעם היינו חמושות בסבא ובאישור הכניסה שלו לצד של הבנים. אחרי תקיעת השופר חילקו לילדים סוכריות טופי – מה שהספיק בכדי להביא אותה לבית הכנסת גם בב' ראש השנה, אחותה איבדה עניין. למרבה המזל, כבר בעיצומו של ראש השנה יכולנו להבטיח לקטנה שביום כיפור נתפלל בבית כנסת שבו גם הבנות יכולות לחבוש כיפה – התקבל חיוך מאוזן לאוזן. אחותה הסתפקה בהבטחה שאני אשפצר לה את האופניים עד יום כיפור והיא תוכל לנסוע בהן ברחבי תל אביב.

יש אלוקים זיג-זג

שאלתי היום את הילדות אם הן מאמינות באלוהים. הגדולה מאמינה בדמעות אבל לא באלוהים ואפשר בהחלט לומר שהיא ילדה חכמה. הקטנה, חכמה לא פחות, החזירה אלי את השאלה, האם אני מאמינה באלוהים? אני מאמינה, עניתי לה, אז גם אני, היא ענתה. לשאלתכן, מדובר בילדה שלא מאמינה בפיית השיניים למרות שהיא ביקרה אותה כבר שלוש פעמים. בארוחת החג סיפר לנו סבא של אשתי שבילדותו היה תוקף אותו פחד מוות לקראת ימים נוראים, זה החזיק עד גיל 14 – אז הוא עבר לעיר הגדולה (לשאלתכן, וילנה) והפסיק להאמין. אני בת 41, אף פעם לא פחדתי מאלוהים ואף פעם לא הפסקתי להאמין, אולי מפני שמעולם לא עברתי לעיר הגדולה.

בנוגע לקיום מצוות אני רואה את עצמי כמי שמחוייבת להלכה האורתודוכסית. בפועל, החיים הובילו אותי לסדרה משונה של הסכמים עם אלוהים (אותו אני מוכנה לכנות אלוקים רק בנסיבות מאוד מיוחדות) שמאפשרים לנו לחיות בשלום יחסי, בעיקר מאחר שעברתי את הגיל שבו יש טעם לקחת באופן אישי את יחס ההלכה ללימוד תורה/גמרא לנשים. אבל סדרת ההסכמים הזו, וירטואוזית ככל שתהיה, מתאימה בקושי עבורי. כשלמשוואה מצטרפת בת-זוג חילונית/חופשית/אתאיסטית שצריכה להתיישר עם הגחמות המשונות שלי שמבחינתה הן לא-פה-ולא-שם, המצב מסתבך. כשלמשוואה מצטרפים צאצאים, זה נהיה עוד יותר מסובך. כשהצאצאית מוצאת את יחס האורתודוכסיה חצוף ומעליב – זהו הקו האדום.

יש אמהות זיג-זג

בשולי הדברים, אני יכולה לברוא מובלעות קטנות של שאר רוח כמו קבוצות תפילה לנשים או המניין הגאה שהוא ברוח של אורתודוכסיה לפחות כמו שהוא ברוח של שיוויון. אלא שקיומן של המובלעות הופך את הנורמה לבלתי נסבלת ובלתי נסלחת. אי אפשר עוד להתכופף ולחכות שזה יעבור, אי אפשר למשוך כתף בעצלות ולהמשיך לרכל על הקרחות של הבנים ממרומי עזרת הנשים. במילים אחרות, אני עם האורתודוכסיה גמרתי, מצד אחד. מאידך, יש לי את ההסכמים שלי עם אלוהים והם די ברוח האורתודוכסיה במובנה הבסיסי. יוצא, ברוח הימים האלו שאני צריכה להרשם במשרד הפנים כיהודיה חסרת זרם.

יש שאר רוח זיג-זג

וברוח שאר הרוח והכרכשתא (ואולי גם בנסיון להקדים מכה לתרופה) עוד אחד מענקי הרוח- מתי כספי עם דודו אלהרר ב-זבר הבצודדיב.

מודעות פרסומת
:קטגוריותכללי
  1. מרדכי עבדיאל
    03/10/2011 בשעה 04:43

    שלום לבת עמי.
    'אני עם האורטודוקסיה גמרתי', כך כתבת. והצהרת על עצמך כיהודיה בלי זרם. זה בסדר, אפילו בסדר גמור. אין שום מצוה להשתייך לזרם כל שהוא. ומה שאת מחליטה לקיים או שלא מן המצוות, הרי שזה בינך לבין עצמך. אלוהים בודאי לא סובל מנדודי שינה בגללך. דבריך עשו רושם עלי כמי שמצטערת שאין זרם אורטודוקסי שאת מתאימה לו. רוב בני האדם אינם מתאימים לזרם כל שהוא, אלא שהם מסתירים זאת והולכים כלפי חוץ בתלם. זהו עניין חברתי גרידא ותו לא. התורה עצמה איננה אורטודוקסית או רפורמית או מסורתית. התורה היא מה שבני אדם עושים ממנה. כל אחת ואחד על פי דרכו והבנתו. בסוף כמובא בסוף מורה נבוכים [חלקג'] מה שקובע הוא אם האדם חי את חייו על פי הרצון ליצור חברה המושתתת על החסד, צדקה ומשפט. שנה טובה ובברכה מרדכי עבדיאל.

    • 03/10/2011 בשעה 11:25

      היי מרדכי,
      אתה כמובן צודק, אין מצווה להשתייך לזרם כלשהו. אבל בין אם אתה נולד וגדל כאדם דתי ובין אם אתה בוחר בזה במהלך חייך אתה עושה את זה בתוך איזושהי מסגרת. להלן, זרם. אני מקבלת גם את הטענה שרוב בני האדם אינם מתאימים לזרם כלשהו. כל עוד העלבון והכעס היו שלי יכולתי לחיות עם חוסר ההתאמה הזה וגם לא טרחתי להסתיר אותו, אבל העלבון של הילדה שלי הוא קו אדום. אין לי עניין או צורך פנימי כלשהו להגן על ההלכה האורתודוכסית ו/או מחזיקיה – כן, הם חצופים ולא, הם לא חברים שלנו.

      אני מוותרת גם על הטובות הקונסרבטיביות. כלומר, אני אשמח להתפלל איתם אם יוצא אבל היי, אין לי שום כוונה לנסוע בשבת לבית הכנסת שלהם למען תחושת שייכות מזוייפת כלשהי.

  2. נועה רז
    03/10/2011 בשעה 10:27

    יפה שהבטחת לילדה שביום כיפור היא תוכל לחבוש כיפה. אמן וב"ה במהרה המניין ה"נאור" יתקדם למקום בו היא גם תוכל באשכרה להתפלל. גמר חתימה טובה 🙂

    • 03/10/2011 בשעה 11:31

      נועה'לה, אני יכולה לתת לך את האינטונציה והמבט ששמורים אצלי לפעילויות חוש"ן?
      קבלי –
      כן, הבאתי ילדות לעולם גזעני, שובניסטי (הומופובי, בגרסת חושן) ואני מחוייבת, כמיטב יכולתי, להפוך אותו למקום טוב יותר.

      ואם זה לא היה ברור, מבחינתי הילדה יכולה לחבוש כיפה מתי שהיא רוצה. בשבת שעברה היינו אורחות, כאמור, ובראש השנה, אם היא היתה מבקשת כיפה היא היתה מקבלת. בשנה שעברה היא ביקשה וקבלה וכל הכפר היה יכול לקחת מספר ולעמוד בתור.

  3. שפרה
    03/10/2011 בשעה 11:00

    מאוד התחברתי. תודה על המילים שמבטאות את המחשבות שלי.

  4. אמאורית
    03/10/2011 בשעה 12:29

    מי שמוצא את יחס האורתודוקסיה חצוף ומעליב, זו לא הילדה אלא את.
    היא מוצאת שהרבה דברים הם חצופים ומעליבים. לרבות מהקביעות האלה אנחנו לא מסכימות. עם חלקן אנחנו מתווכחות ממש וטוענות שמה שהיא הגדירה חצוף ומעליב הוא דווקא טוב ונכון (כי אנחנו יודעות יותר טוב כי אנחנו אמהות).
    הבחירה שלך להתישר עם העלבון התינוקי ולסמן קו אדום היא אך ורק ערכית שלך ולמעשה, בשביל לסמן את הקו האדום הזה, אין שום צורך בצאצאית

    • 03/10/2011 בשעה 12:47

      אויש, את מעצבנת, את יודעת?
      אם הייתי יכולה להסביר לילדה למה זה לא חצוף לא היה נחצה שום קו והייתי נחה בשלום על כסאי אשר בעזרת הנשים. אם הילדה לא היתה מוצאת את זה מעליב וחצוף (כמו אחותה, נגיד, שזה לא מעניין אותה בשלב זה של חייה) גם אז לא הייתי מרגישה שאני חייבת להחליט איפה אני. עכשיו אני חייבת להחליט ואני בשום מקום. אז כן, ההחלטה היא שלי אבל לחוויה של הילדה יש בה מקום מרכזי.

      תודה
      תפסת את המתנ"ס?

      • אמאורית
        03/10/2011 בשעה 13:59

        מעצבנת הוא שמי השני

        את יכולה לתת לה שלל הסברים למה זה לא חצוף וכך צריך להיות ולנוח בשלום בעזרת הנשים. הרבה נשים (אפילו כאלה שמגדירות את עצמן פמינסטיות) בוחרות לעשות את זה, זה לא יותר או פחות לוליני משאר ההסכמים שלך עם אלוהים.
        אם היית רוצה להשאר בעזרת הנשים היה נמצא ההסבר.
        את לא מסוגלת לספק אותו כי את לא מקבלת אותו, זה לא קשור לילדה

        • 03/10/2011 בשעה 14:43

          את חייבת להתווכח, נכון?
          אני לא רוצה לתת לה הסברים שאני לא מאמינה בהם, אני יכולה לתת אותם לעצמי, לא לה. שלא לדבר על זה שאני את הקילומטרז' שלי עשיתי, אני מסוגלת לחיות עם קונפליקטים, לה אני משתדלת לתת עוד כמה שנים פטור.

          שוב, הבחירה היא שלי, אנחנו מסכימות על זה, לא? אפשר להפסיק להתווכח על הנקודה הזו? אני יכולה לשקר לעצמי בלי בעיה, אני יכולה לשקר לילדה אם יש סיבה ממש טובה לעשות את זה. זאת לא סיבה מספיק טובה וזה הקשר היחיד של הילדה לכל זה.

          עכשיו, מה תעשי, תדווחי עלי לעו"ס?

          נ.ב.
          הסכו"מ הבשרי הוא בצד שמאל

          • אמאורית
            03/10/2011 בשעה 15:03

            נו

            השורה התחתונה היא שבשביל לשבת בעזרת נשים צריך להמציא הסברים וסיבות שאת לא מאמינה בהם. עם או בלי הילדה, את פשוט לא מאמינה בהם.

            גם לקטלג חלק מהסיבות כטובות וחלק כפחות טובות זאת בחירה ערכית.

            ולצד שמאל בבקשה תפני את הבנות שלך כשהן ישאלו (והן כבר שואלות) למה אנחנו צריכות את כל כאב הראש הזה

            • 03/10/2011 בשעה 16:29

              רק רציתי להגיד שאתן מקסימות וכיף לקרוא את הדיאלוג ביניכן.

              (ובכלל נדמה לי שזו פעם ראשונה שאני קוראת תגובות של אמאורית, שזה כיף בפני עצמו).

              • מאי
                04/10/2011 בשעה 11:13

                רציתי לומר את אותו דבר בדיוק… ואם כבר הצלחתי לקרוא בין השורות שביום כיפור תהיו בעיר הגדולה – אז יש מצב לפגישת מחזור??? שוקלת להגיע גם עם הצאצאים. נשיקות וגמר חתימה טובה

            • 03/10/2011 בשעה 17:33

              אדושם!
              לא מאמינה בהם ולא זקוקה להם בשביל להמשיך לשבת. אני לא מבינה מה יש לך מהילדה, אני עושה בה שימוש לא הולם?

              עד לפני שבוע בשקלא והתריא של עצמי עדיין יכולתי לספר לעצמי שאני אורתודוכסית, המחיר עדיין היה סביר. מה קרה בשבוע האחרון? מה שקרה. אז יש לזה קשר לילדה או שאין לזה קשר? אנחנו בבית משפט וזה נסיבתי מדי?

              חוצמזה, יצאת חמודה, אני חושבת שאת צריכה לשקול מחדש את צעדייך

              נ.ב.
              מנחה, ביוש

              • אמאורית
                03/10/2011 בשעה 18:15

                נו, את לא מאמינה בהם ולא זקוקה להם כדי להמשיך לשבת בעזרת הנשים.
                אז למה את כן זקוקה כדי להמשיך לשבת שם?
                לאחת משתי הטקטיקות, או להתעלם ממה שאת כן מאמינה בו, או לפנות לעזרתו של טיעון המחץ: למה? ככה!

                מה שמבדיל את היום מהאתמול, הוא לא העלבון של הילדה אלא זה שאת לא מוכנה להשתמש באחת משתי השיטות האלה כדי לענות לה. ברור לי שאף אחת משתי האופציות לא מספיק טובות בשביל הילדה. מה שאני לא מבינה הוא מה זה תודעת דור המדבר הטיפשית הזאת על מי שלא נולד חיבור אינטרנט מהיר מספיק בשבילה? אם זה לא מספיק טוב לילדה, איך זה מספק ולו לשניה את אמא שלה?

                ואגב, למה? ככה! לא הולך לעבוד לא בקשר לסכום הבשרי ולא בקשר לשבת ולא בקשר לשום דבר. אני מכחה בכליון עיניים לשמוע את ההסבר על אלוהים שסופר לה כמה פעמים היא מדליקה את האור

                • 03/10/2011 בשעה 18:53

                  נזכרתי למה אני אוהבת אותך,
                  אמת מוחלטת, אף גוון של אפור. ניסית פעם נשים בשחור?

                  אמרתי עכשיו לקטנה שאנחנו לא יכולים לבוא לשלו בלי להודיע מראש כי לא עושים ככה, זה לא מקובל. ומה את יודעת? זה עבד. זה לא יותר למה?ככה! מכל למה?ככה! אחר.

                  אגב, אני אמנם לא רוצה שהילדות יפחדו מאלוהים אבל אני די בונה על זה שהן יפחדו ממני.

                  • אמאורית
                    03/10/2011 בשעה 19:22

                    יעבוד עוד שנה שנתיים

                    את כמובן מסוגלת להסביר לקטנה למה לא הולכים לשלו בלי הודעה מראש ולמה זה לא מקובל, או מה זה בכלל מקובל. פשוט לא בא לך. אבל יום אחד היא תתעקש ותקבל הסבר (או שתקבל אותו מאמא עם קצת יותר סבלנות)
                    להפרדת בשר וחלב אין לך אפילו קצה קצהו של הסבר חוץ מככה אלוהים אמר, אין לי מושג למה זה מעניין אותו ושתדעי שהוא עומד עם סטופר וסופר לך כל ביס.

                    הן לא יפחדו ממך מספיק ובטח שלא לאורך זמן כדי שזה יחזיק מים

                    • 03/10/2011 בשעה 22:57

                      אז יש למה לחכות, אה?

                      חוצמזה, אני לא בטוחה שאת לא מתבלבלת בין אלוהים לגורואית של שומרי משקל.

  5. עובר אורח
    04/10/2011 בשעה 01:21

    טוב זו אכן תגובה קצת קיצונית לאירוע עצמו
    לפי סיפורים ששמעתי אני בגיל 5 החלטתי שמדינת ישראל חצופה כשהסבירו לי על דוחות חניה בעיר
    אני שמח שלפחות את לא מאמצת את גישת הנסיעה לבית כנסת בשבת
    ולנושא התרעומת עצמו
    היה נראה לי מתבקש לשאול את הילדה מה בדיוק נראה לה חצוף (אני לא מתכוון לוויכוח עם הילדה, אלא לנסות להבין מה בדיוק הפריע לה) כי אם הבנתי נכון, לא אמרת לה שאסור לבנות באותו בית כנסת לשים כיפה (זה מן הסתם לא באמת אסור) אלא ששם בנות פשוט לא שמות כיפה. ולהסביר לילדה שפה רגילים ככה ופה רגילים אחרת זה הגיוני, ואם זה נראה לה חצוף, היה מסקרן אותי לשמוע למה הילדה חושבת ככה
    ובכל אופן גם אם חושבים שזה לא נכון שבנות לא הולכות עם כיפה (אני מתאר לעצמי שזה לא משהו שחסר לרוב הבנות, גם לאלו שדוגלות בשוויון) זה לא דבר שצריך להיות כל כך מקומם.
    עוד דבר שלא ברור לי זה למה בכלל לכפות עליה ? אם בא לה , שתשים כיפה.. לא סביר שמישהו יתחיל להתווכח עם ילדה בת 5 על העניין וגם אם כן, היא נשמעת ילדה דעתנית מספיק בשביל להתמודד בוויכוח כזה
    הזכירו כאן גם את תשובת "כי ככה" הידועה
    אני חושב שיותר פשוט להגיד לילדה בת 5 שבנות שם לא הולכות עם כיפה כמו שבנים שם לא הולכים עם חצאית
    לא בדיוק תשובה מדעית מנומקת, אבל מסוג התשובות ש מניחות את הדעת לילדים בגיל הזה

    • 04/10/2011 בשעה 09:50

      היי
      טוב, זה סוג של הקש ששבר את גב הגמל
      חוצמזה, ברור שלא אסור לה לחבוש כיפה ואם לא היה ברור אז ברור גם שלא אכפת לי שהיא תלך עם כיפה. רק שבשבת התארחנו אצל חברים (ושוב, בלי להכנס לפינה הזאת, העדפנו לבאעס את הילדה מלפדח מישהו אחר) וביקשנו ממנה להוריד את הכיפה לפני בית הכנסת. באזורים שבהם אנחנו מסתובבות והולכות בהם לבית כנסת אף מבוגר לא יגיד כלום לילדה בת חמש שחובשת כיפה, הילדים יכולים להציק לה אבל עם זה אפשר להתמודד.

      בכל מקרה, מה שניסיתי להגיד זה שבעניין הזה אני לא מוכנה לענות לילדה ב'ככה'.

  6. מרדכי עבדיאל
    04/10/2011 בשעה 01:24

    שלום לבת עמי ואמוראית.
    אתן מצחיקות! אולי זה בגלל שאתן אמהות צעירות או לא מנוסות בחינוך ילדים. ילדה קטנה מזדהה באופן טבעי עם הוריה. היא תקבל באופן טבעי את אורח חייהן. כחלק מאורח חיים זה יש גם קווים אדומים. כמו לא לחצות את הכביש לבד או לשבת בעזרת הנשים. הכל תלוי באמא מה היא משדרת לילדה. חוץ מזה כל הורה עושה השלכה או העברה מעצמה על הילדים שלה, גם זה טבעי מאד. בזכות זה כעבור שנים רבות, גם לפסיכולוגים יש פרנסה. מרדכי עבדיאל [אבא לארבעה וסבא לשמונה].

    • 04/10/2011 בשעה 09:58

      זה נורא נחמד מצדך שאתה חושב שאנחנו צעירות 🙂
      זה נכון שהילדות שלנו צעירות, למרבה הצער אנחנו עצמנו כבר עברנו את רוב עתידנו. אז מנסיון חיינו הארוך למדי באופן כללי ומנסיוננו הקצר כאמהות ומשיחות עם הורים אחרים נמצאנו למדים שיש ילדים שמקשים קושיות על אורח החיים של הוריהם ויש שלא. תוסיף על זה את העובדה שאמא אחת אתאיסטית ושבגדול הן חיות בעולם חילוני אז הסיכוי לשאלות גדל.

  7. מרדכי עבדיאל
    05/10/2011 בשעה 02:47

    שלום לבת עמי.
    אל תצטערו על גילכן. רוב בני האדם, ככל שהגיל עולה, משתבחים [ניסיון, מתינות סבלנות וכו'].
    לעניין השאלות של הטף. יש סיפור שפעם שמעתי מאיזה רב [את לא מחבבת אותו אז לא אזכיר את שמו].יוסי בן השש שאל פעם את אמו: 'אמא מאיפה יצאתי? האמא התחילה להחליף צבעים, הזעה בצבצה על מצחה, בראשה מחשבת כיצד לספר על זרעים של אבא וביציות של אמא. ואיך… לא את זה אי אפשר לספר לבנה בן השש. הילד מתחיל לאבד את סבלנותו מהשתיקה המתמשכת של אמו. אז הוא אומר לה: אמא משה חברי, כשנולד, יצא מפתח בית החולים רמב"ם. אמא מאיפה אני יצאתי?' לא תמיד יש צורך להתעמק בפילוסופיה כדי לענות לילד.
    לעניין הסביבה החילונית: שאלות של ילדים, קשות הרבה יותר בחברה סגורה [ישוב] מאשר בחברה פתוחה. וזאת משום שילד הגדל בחברה פתוחה, רואה בחברה זאת חברה נורמטיווית. כלומר כך נראה העולם הנורמלי. שכן מחלל שבת, שכן שומר שבת, משפחה עם שתי אמהות או שני אבות וכו'. ואילו בחברה סגורה אין התמודדות אמיתית עם החיים בחוץ. כאן יש קושי גדול הרבה יותר לילד לסנכרן את עולמו הפנימי. הרי בסופו של דבר, יום אחד הילד שגדל בישוב סגור ייצא החוצה, ומה אז? אני למשל גדלתי בצעירותי בין גויים. לא חששתי מהם. עולמי הנורמטיווי היה מורכב מהרבה שכנים גויים ואנחנו, אי בודד של מקיימי תורה ומצוות. חיינו עם זה בשלום.
    לעניין האמא האתיאסתית: גם כאשר הבית הוא 'דתי', עדיין יש פערים בין ההורים. כך בביתי, אשתי מאמינה תמימה [קברות צדיקים, תתפלל עלי בעלי וכו'] ואילו אני, אם נאמר את זה בעדינות, לכל היותר מזדהה יותר עם פרופסור ליבוביץ מאשר עם הרב קוק. ועדיין יש בביתינו קו ברור של שמירת המצוות וכל אחד ואחת יחשוב מה שירצה או מבין. אז יש לי ילדים עם אמונה תמימה ויש לי גם כאלה ששומרים תורה ומצוות, אבל מבינים יפה מאד שאין איזה סבא בשמים השומר עליהם. כך שאני לא רואה בעיה בכך שיש אמא אתאיסטית בתנאי שיש קו חינוכי ברור [וזה תלוי כמובן רק בכן]. אגב אני גדלתי כילד בחו"ל, עם אמא אתיאסטית ואבא גר צדק בתנאים קשים פי כמה מבנותיך. ועדיין, אני עד היום שומר תורה ומצוות. כך שתתעודדי. חוצמזה, טוב ששואלים שאלות, רק ככה מחכימים. בברכה מרדכי עבדיאל.

    • 09/10/2011 בשעה 11:39

      היי מרדכי
      תודה שאתה משתף
      מה שאתה אומר זה שבעצם לכל הבחירות שאנחנו עושים יש מחירים. לכן אני אומרת שצריך לנסות להיות מודעים למחירים האלו ולמי שמשלם אותם. הדבר השני שאתה אומר זה בעצם שאשתי צודקת. זה נכון, תמיד. אני מניחה שזה נכון גם לגביך 🙂

  8. 07/10/2011 בשעה 14:59

    מי? מי? אני בדיוק מורידה את זבר הבצודדיב.
    (יום כיפור, שתדעי לך, זה הזמן הכי טוב להוריד שירים עבריים מהאינטרנט. פתאום כולם שם).

    • 09/10/2011 בשעה 00:04

      אני אנצור את זה על לוח ליבי כפריט טריוויה, אני מניחה שבשנים הקרובות לא יהיה לי כל כך מה לעשות עם זה 🙂

  9. 07/10/2011 בשעה 15:06

    אויש. הפורמט של הבלוג גרם לי לחשוב שיש כאן רק כותרת, ולכן התגובה לכותרת בלבד. אני שמחה. גם אני הייתי מוכנה להיות יהודיה לא אורתודוכסית. בגלל שהעליבו אותי כשהייתי קטנה ואמרו שבנות לא יכולות לרחוק במעגל עם השאר בשמחת תורה. זה היה יום ההולדת שלי (שבע, לדעתי), ואני חיסלתי את יחסינו בו ברגע.

    • 09/10/2011 בשעה 00:07

      יש זרמים אחרים, אני מודעת לקיומם אבל אין לי ממש עניין בהם, הם לא ממש עוזרים לי. אז אני יהודיה דתיה בלי זרם

  10. טאפקעס
    09/10/2011 בשעה 16:27

    כן, אין זרם כזה.

    אבל לפחות מעניין אצלכם.

    • בת עמי
      09/10/2011 בשעה 16:59

      הל אוף א-דנס
      לא זוכרת איך קראו לסרט הזה, אבל היה בו הומו
      וכן, מאוד מעניין אצלנו. אבל אני די בטוחה שגם אצלכם 🙂

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: