ראשי > כללי > קול נדרי

קול נדרי

כן, תנוחו, כתבתי קול נדרי. בכוונה. אחרי שכתבתי את זה בטעות עשרות פעמים ואחרי שראיתי את הטובות שבחברותי חוזרות על הטעות הזו פעמיים באותו הטקסט, אחרי שקמתי ממקומי בפעם המי-יודע-כמה כדי לפתוח מחזור של יום כיפור ולהיות בטוחה שזה באמת "כל נדרי" התיישבתי. משהו קורה פה, מה פתאום קול נדרי, מה יש בה בו ביום הזה, מה יש בה בתפילה הזו שכל הזמן רוצה להשמיע קול?

בערך 200 כסאות מסודרים בשורות מילאו את האולם הגדול במרכז הגאה בערב יו"כ תש"ע, לא היה לנו מושג אם נמלא אפילו חצי מהם. כשהתחילה התפילה לא היה כסא אחד פנוי ואנשים עמדו במעברים וצמוד לקירות. כך קרה ש-250 לסביות, הומואים וסטרייטים עמדו כתף אל כתף והשתדלו מאוד לייבב חרישית כדי שכולם יוכלו לשמוע את שליחת הציבור. לאביגיל יש קול די חלש והיא גם לא חזנית, אבל היא הרסה לנו את הבריאות עם ה'כל נדרי' שלה באותו ערב של יום כיפור. ביום כיפור הקודם זאת היתה יעל, בסופרן יציב ובטוח בעצמו שנשמע מקצה האולם ועד קצהו וגם היא הרסה לנו את הבריאות.

לתפילות קדמו דיונים הלכתיים ואידאולוגיים עקובים מדם דיגיטלי, השרתים של גוגל כבר שאלו את נפשם למות וגם אנחנו קצת. על הפרק היו נושאים הרי גורל באמת, נושאים שמאז לא ירדו אפילו לדקה מסדר היום. מה שמחזיק אותם על סדר היום זה עוצמת גלי הקול שבהם נערכים הדיונים בנושאים האלו. זה מתחיל בנוסח התפילה, עובר בחלקים המעשיים של מעמד האישה בהלכה ונגמר בדיונים על הפרדה מגדרית בתפילה או בקיצור המחיצה. שלושת הנושאים האלו – הנוסח, שליחי הציבור ומי ישב בכיסא שלידך מגולמים כבר ב"כל נדרי". שני הנושאים האחרונים הם, למרבה הצער, נשמת אפה של האורתודוכסיה, דיונים הלכתיים ופסאודו-הלכתיים שמעורבים בהם תועפות של רגשות. אבל הנושא הראשון, הנוסח, הוא אמוציונלי בלבד, הבית – הצורך להרגיש בבית בבית-הכנסת והדרך להשיג את זה.

טוב, אז היו דיונים נעימים יותר או פחות אבל בסוף צריך להחליט. בשנה הראשונה פשוט החלטנו ללכת על המעשי בנוגע לנוסח, מצאנו פשרה סבירה בנוגע למחיצה ובחרנו ללכת בעקבות בית כנסת "שירה חדשה" בכל מה שקשור למעמד הנשים. אבל אחרי שפגה השפעת האופוריה של יום כיפור תש"ע התברר שעכשיו צריך להצדיק את כל הבחירות שלנו ובעצם לעשות אותן שוב ושוב מחדש. להצדיק את הבחירה בפרוטוקול של "שירה חדשה" מול אלו שטוענים שזו לא אורתודכסיה ומול אלו שטוענים שזה לא שיוויון. למצוא פשרה קצת יותר טובה בנושא המחיצה – עזרה שלישית, מעורבת, שממוקמת בצורה שווה לאחרות בייחס לארון ולבמה. ועכשיו כשיש לנו שנה שלמה לעבוד על זה, לוותר קצת על הנוסח שעושה לנו הרגשה של בית כדי שאנשים נוספים יוכלו להרגיש קצת יותר בבית.

מה אני אגיד לכם, אורתודוכסיה, שיוויון, נוסח – גם אם בפרונט מתייצבת ההלכה, בסופו של דבר כולן שאלות של מה גורם לך לחוש אי נוחות ומה גורם לך להרגיש בבית. ועל הבית, כידוע לכם, נלחמים. ובמלחמה, כפי שוודאי ידוע לכם, כמו במלחמה. זה די קשה גם להלחם על הבית וגם להחזיק את האמפתיה לכל אחרים שנלחמים על הבית, על אותו הבית, בייחוד כשחלקם חברים מאוד טובים שלך. מה שאני כן יכולה לעשות זה להשמיע קול, להשמיע את קולי, לספר מה יגרום לי להרגיש בבית בבית הכנסת הזה, ב"כל נדרי". להשמיע את קולי ולקוות שגם האחרים יעשו את זה, ישמיעו את קולם. להשמיע את קולנו ולזכור שכולנו עושים את זה לשם שמים, לשם הבית ולהשתדל שלא לצעוק חזק מדי, להשתדל להשמיע קול שיוכל להשמע. הקול שלנו, קול נדרי.

 הפוסט הזה פורסם ביום כיפור תשע"ב בעלון "בריש גלי" של "חברותא" שחולק בבתי כנסת ברחבי הארץ. לכשיעלה לרשת בגרסה מלאה כלשהי אקשר.

יום כיפור תשע"ב, המרכז הגאה (האישה בשחור, אני)

מודעות פרסומת
:קטגוריותכללי
  1. עדן
    09/10/2011 בשעה 12:57

    מצטערת יקירתי . אולי זה הרצון שלך אבל בפועל יש קולות שמושמעים יותר במניין הזה וקולות אחרים שמושתקים.

    • בת עמי
      09/10/2011 בשעה 16:10

      גם אני מצטערת יקירתי. זה דבר אחד להגיד שיש קולות שמושמעים יותר (יש כמה סיבות שדבר כזה יכול לקרות) ודבר אחר להגיד שיש קולות שמושתקים (שמישהו בפועל, שלא לומר במודע ובכוונה, משתיק). אני מאוד מכבדת אותך ומאוד מעריכה את הדברים שאת עושה אבל שומדבר לא מצדיק את הטחת העלבון הזה.

      ולעניין, למיטב הבנתי אין לנו ויכוח על ה"למה", יש לנו ויכוח על ה"איך". ובוויכוח הזה יקוב-הדין-את-ההר הוא "איך" ראוי אבל כך גם פרה-פרה. בינתיים אנחנו די מרוצות מהתוצאות שמניבה הדרך שלנו כך שאין לנו ממש סיבה לנסות דרך אחרת שאנחנו לא מאמינות בה.

  2. נועה רז
    09/10/2011 בשעה 14:33

    במי אחלה פוסט רק ששכחת לציין שאת אישה ולכן הקול שלך אינו קשור לקדושה. גם כן בית

    • 09/10/2011 בשעה 17:05

      נועה, אני דווקא חשבתי שכל הפוסט היה על זה שאני אישה. וגם על זה שיש חרדים בכל זרם. אבל כנראה שלא הבנתי כלום. באעסה

  3. 10/10/2011 בשעה 12:09

    בתור מי שהפעם היחידה שהרגישה בבית בבית כנסת היתה ב"קול הנשמה" כששרו "שלום עליכן מלאכות השרת" (ואז היא הבינה בעצם שהבית שלה הוא בדת אחרת, אבל זה כנראה סיפור אחר) – אני מעריצה את הניסיון שלך לבנות לך בית בבית כנסת אורתודוכסי, יחד עם אחרות. ניסיון קצת סיזיפי, יש להודות, קצת צעד קדימה, שניים אחורה. ככה זה כשאת רדיקלית במקום שהוא שמרני מטבעו. משהו משתנה, אף פעם לא בדיוק לגמרי לגמרי כמו שאת רוצה, אבל עצם השינוי מבורך. Blessed Be, יקירה.

  1. 21/10/2011 בשעה 18:58

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: