ראשי > כללי > חשפניות, בדיוק מה שחשבתן

חשפניות, בדיוק מה שחשבתן

גלדיאטורים!

בסוף השבוע החולף נרשם עוד פרק הירואי בסכסוך האינסופי בין דנה ספקטור לפמיניזם (והפמיניסטיות) הדוגמטי. במוסף 7 ימים החגיגי (ראש חודש ניסן, מה?) המורחב והכרומטי התפרסמה כתבתה של ספקטור "האמת העירומה" שעסקה בעולמן הקסום של החשפניות. במשך שבועיים סיירה ספקטור במועדוני חשפנות, דיברה עם הנשים העובדות בהם והתרשמה באופן בלתי אמצעי מחוויית המשתמש במקום.

אם הבנתי נכון, הטריגר להרפתקה הזו נעוץ בהתנגדותן של פעילות וארגונים פמיניסטיים לפתיחתו של מועדון חשפנות ב'קולוסאום' ז"ל בטענה שבמועדונים כאלו נשים מושפלות כשמותר לגעת בהן כמו בחפצים. שקיומם של מועדונים כאלו מגביר את התפיסה של נשים כאובייקט מיני ויש להם חלק בהטרדה המינית שעוברות נשים גם מחוצה לו. כמו כן, טוענות המתנגדות, מועדוני החשפנות הם חלק מתופעת הסחר בבני אדם וכי עבור הנשים העוסקות בחשפנות מדובר במדרון חלקלק – זה מתחיל מריקוד עם עמוד ונגמר בזנות.

האמנם?

ובכן, הכתבה של ספקטור אמורה היתה להיות מה שמכונה בעגה המקצועית, כתבת צבע שמשמעותה, לעניינינו, גושפנקא – הקולוסאום אמור היה להעביר את החשפנות מרחובות חשוכים וצדדיים למרכז העיר ולאור הזרקורים כבידור קליל ולגיטימי.  את מה שהקולוסאום עדיין לא הצליח לעשות עבור מועדוני החשפנות, עשתה כתבה אחת בידיעות אחרונות. דנה ספקטור, כמובן, לא אשמה – זאת השיטה וספקטור גם היא, במידה מסויימת, קורבן שלה. אבל האמת היא שזאת לא היתה אפילו כתבת צבע. בפועל, מה שקיבלנו זה טור אישי מורחב שכולל את הווידוי על היותה אקסהיביציוניסטית, על פנטזיית החשפנות שלה, על פנטזיית העמוד ועל הבילוי המשותף במועדון עם בן הזוג שלה. מכיוון שאין לה חברות חשפניות (עוד נחזור לזה בהמשך) בשביל הסיפור האישי שיוביל את עלילת הטור, היא יצאה לשטח למצוא אחת. לחברה החדשה שלה, לתאומת הנפש, קוראים הילה.

לזכותה של ספקטור יש לומר שבשום שלב של הכתבה היא לא מסתירה את העובדה שהיא באה למועדון כדי לשמוע שחשפנות זה לא מה שהפמיניסטיות חושבות ויש, ועוד איך, חשפניות שמחות. החשפניות, נשמות טובות שכמותן, נותנות לדנה, בדיוק כמו ללקוחות, רק את מה שיעשה לה טוב. כן, העבודה סבבה, כן, הכסף טוב, לא, הן לא מגיעות מרקע של התעללות, לא, אין זנות במועדונים והדבר היחיד שמשפיל בעבודה הזו זה הפמיניסטיות השמנות שרוצות לעזור להן. ומרינה תכולת העין? היא רק נראית כאילו היא בטריפ רע של אל.אס.די.

מה שעצוב באופן מיוחד בכתבה הזאת זה שהפער הבלתי נתפס בה הוא לא בין הטקסט לסאב-טקסט אלא בין הטקסט לבין איך שספקטור מפרשת אותו. כמעט כל מה שאומרות רוצחות הפאן הפמיניסטיות נמצא בטקסט של ספקטור – בין אם כשהיא מצטטת את הבנות ובין אם כשהיא משתמשת במילותיה שלה. למשל, כשמצד אחד היא מתפעלת מכך שהחשפניות נראות בדיוק כמו השכנה ממול ומצד שני היא מצטטת את תאומת הנפש שלה: "אף ילדת שמנת לא תגיע לכאן, חייבים להזדקק לכסף" ולא תוהה בקול האם יתכן שהשכנות שלה בכרמל או בביצרון אף פעם לא נזקקו לכסף.

 מצד אחד היא כותבת: "לפחות ממה שאני רואה במועדון הזה, חשפנות הפסיקה להיות מקצוע של עולות חדשות במצוקה כלכלית והפכה לג'וב מיינסטירימי" ומצד שני מתארת איך לנגד עיניה הבחורה הכל-ישראלית, המכונה סיגל, מכבה את עצמה ונעלמת על ברכיו של איזה חייל ששילם 20 ש"ח כדי למשמש אותה, מצד שלישי היא מצטטת את הילה שאומרת במפורש "יש פה מלא מבתים גרועים ומשפחות הרוסות". כשהיא מדברת עם החשפנית קים שהחליפה אב מכה בבן זוג מכה מנסה ספקטור לרמוז לה שאולי מועדון חשפנות זה לא בדיוק המקום בשבילה. לקים, מצידה, אין מושג על מה היא מדברת.

מצד אחד היא מזהה ש-90% מהבנות מנותחות ומאבחנת, כמו שרק היא יודעת, ש"לכן הן עושות לעצמן סיליקון, כדי שלא יגעו להן בשום דבר שהוא באמת שלהן." מצד שני כשהחברה החדשה שלה אומרת "לא סמכתי על גברים הרבה לפני שהגעתי לכאן" ו-"חשפנית אף פעם לא שוכחת מאיפה הכסף שלה בא" היא מציינת את זה כאנקדוטה ולא עוצרת כדי לנסות להסביר לעצמה ולנו מה יכולה להיות המשמעות של אמירות כאלו.

איך זה יכול להיות?

מה שקומם את דנה ספקטור יותר מכל זאת העמדה הפטרונית לכאורה של הפמיניסטיות המתנגדות למועדוני החשפנות. היא יוצאת מדעתה כשהן מנכסות לעצמן את עמדת המספר-יודע-הכל וטוענות שחשפניות הן נשים מוחלשות, חלשות ומנוצלות. שחשפנות וזנות הן היינו- הך, שהדרך מחשפנות לזנות היא קצרה מאוד, שחשפנות משפילה נשים בכלל ואת החשפניות בפרט ושחשפניות מגיעות לג'וב הזה מחוסר ברירה ולא מבחירה חופשית.

למרבה הצער, בכדי להפריך את מה שהיא רואה כקלישאות גילמן של בוגרות החוג למגדר היא נזקקת ללא מעט קלישאות נגד – למשל, התיאור של המועדון כמו חוף ים חסר דאגות בתיאלנד והשוואתו מקום עבודה לגיטימי והגיוני כמו רשת בתי קפה. למשל, מציאת הנפש התאומה שלה שבניגוד אליה העזה לממש את פנטזיית החשפנות. למשל, החשפניות העליצות עם המיניות הבריאה והמתפרצת והחבר שאוהב את העבודה שלהן. למשל החשפנית המיליונרית שהיא גם בעלת בתים וגם סטודנטית לכלכלה. למשל, הפמיניסטית השמנה והמכוערת שמסתירה את קנאתה בכוּסיות באמצעות מסיונריוּת, התנשאוּת והריסת מסיבות. אה, וכל הנשים בעצם רוצות לרקוד על עמוד בזמן שעשרות גברים מריירים להן על הבהונות.

אם זה לא מספיק היא גם משתפת פעולה עם הרטוריקה של החשפניות שנועדה להבדיל אותן מהזונות. הן לא אוקראיניות נסחרות ומנוצלות, הן ישראליות שנראות ומדברות בדיוק כמוה. הן לא נשמות מעונות שבאות מרקע של התעללות וניצול, הן רק מבתים הרוסים וזה בכלל לא אותו דבר. אל תעליבו אותן, הן לא זונות. אף גבר לא מנצל אותן, זה הן שמנצלות את הגברים, מרוקנות להם את הארנקים ומשאירות אותם ללא פורקן.

נארטיב?!

אני לא מכירה חשפניות ולא מכירה זונות אבל מהיכרותי את המין האנושי אני נוטה להאמין שגם אם ספקטור תרד לחוף תל ברוך היא תתקשה למצוא שם זונה שתודה שאבא שלה אנס אותה מגיל 5. היא תתקשה למצוא זונה שתגיד לה שהיא מרגישה מושפלת ומנוצלת ושהחיים שלה הרוסים, בשביל וידויים כאלו לא יספיקו 2-3 ביקורים. ספקטור תמשיך בחיים שלה וכך גם הזונה והחשפנית וכולן צריכות לספר לעצמן את הסיפור שיאפשר להן להמשיך לחיות עם עצמן. החשפנית תספר לעצמה שהיא לא זונה, שהיא בחרה בג'וב שלה ושהיא זאת שמנצלת את הגברים וספקטור תספר לעצמה שהסיבה היחידה שהאקסהיביציוניזם שלה מתועל לכתיבה ולטלוויזיה ולא לריקוד על עמוד, היא שאבא שלה יקבל התקף לב אם היא תהיה חשפנית.

למרבה הצער, אלמלא היה הטקסט שלה רצוף בכל כך הרבה אמרתי-לכן הוא יכול היה להיות מעורר מחשבה. בין השורות שלו מסתתרת הטענה שעולם שרותי המין איננו מקשה אחת, שחשפנות איננה זנות ולא רק בגלל שחשפנית נשארת בתחתונים. שזה אכן פטרוני ומתנשא לבוא למישהי ולהסביר לה שהיא אומללה ומנוצלת ושלבוא אליה למקום העבודה ולהכניס אותה לפינה זה לא פחות משפיל מלגעת לה בפטמות. שיתכן והבעיה היא לא עצם קיומם של מועדוני החשפנות אלא העובדה שמותר לגברים לגעת בחשפניות (בניגוד לארה"ב, למשל).

"מנה פלאפל, אני חושבת לעצמי, זה מה שעולה לכל לוזר מהרחוב להכנס לפה ולגעת בשדיים של הילה המקסימה שלי. ועם זה חלום החשפנית השולטת, המועצמת, האלה שלי נגוז." דנה ספקטור היא בעיני אישה חכמה ואמיצה שמסרבת לעשות, להיות ולחשוב מה שמצפים ממנה. אלמלא היה חשוב לה כל כך לחנוק את הבוצ'ות בצמיגים של עצמן הפיסקה הזאת היתה קובעת את רוח הדברים ולא מוצנעת אי שם בפאתי הכתבה.

מודעות פרסומת
:קטגוריותכללי
  1. 29/03/2012 ב- 13:45

    אני לא חושב שצריך להגן כל כך על ספקטור.
    היא יודעת טוב מאוד שהיא מכשירה כאן שרץ , כי מי שמפרנס אותה מוכר עיתונים לישראלי המרייר ולא לפמניסטיות.

    • 29/03/2012 ב- 19:20

      אני דווקא חושבת שכן צריך להגן עליה במובן שאני מאמינה בכנותה. אני מאמינה שהיא לא עושה חשבון מי קורא אותה, את מי זה ירגיז ומה תהיה תגובתו של הרוגז (גם כשהיא יודעת בוודאות שזה ירגיז מישהו ושהיא תחטוף בכינון ישיר). אל תטעה, הפמיניסטיות הזועמות מקפידות לעקוב אחרי פועלה של ספקטור ולהוכיח אותה בשוטים ובעקרבים על כל אי-הלימה.

      תסלח לי שאני מנצלת את התגובה הזו כדי להעביר עוד מסר שלא רציתי להעמיס על הפוסט עצמו. דנה ספקטור היא, בעיני לפחות, כותבת טורים מצויינת, אחת מהטובות (נשים וגברים כאחד) ביותר שעושות את זה בעברית. אבל כעיתונאית ועוד יותר כמראיינת (לפרינט, לא ראיתי אותה מספיק בטלויזיה) היא מוגבלת למדי, ולא בגלל שאיזה עורך או קונספציה הטביעו עליה את תגית הצבע/בידור. כמו שאני רואה את זה דנה ספקטור אוהבת את המרואיינים שלה (וכנראה גם אנשים בכלל) והיא תמיד תבחר להאמין להם. לכן היא אף פעם לא תשאל מה שמכונה 'שאלות קשות', לכן היא לא תעצור כדי להרהר ולערער במניעים ובתת מודע של מרואייניה ולא תשאל את עצמה מה הם מנסים להסתיר. היא מקבלת את מה שהם מספרים לה ומכבדת את זה.

      בגלל זה כתבתי שספקטור היא במידה מסויימת קורבן של השיטה, אין לי מושג אצל מי נולד הרעיון לכתבה, אבל עורך שרוצה כתבה עם ערך עיתונאי לא היה שולח את ספקטור לעשות כתבה כזאת. גם אם מועדוני החשפנות אינם חלק מעולם הסחר בנשים עדיין יש שם כסף וסבך של אינטרסים כשברור לכל בר דעת שהחשפניות הן בתחתית סולם העדיפויות וכך גם האינטרסים שלהן. אני בהחלט חושבת שלא כל מי שעמד מאחורי פרסום הכתבה פעל בתום לב ואני משוכנעת ב-100% שהמישהו הזה הוא לא דנה ספקטור

      • 30/03/2012 ב- 13:56

        את סלחנית מדי כלפי ספקטור ותוקפנית מדי כלפי "הפמיניסטיות הזועמות". גם אני אוהבת את הכתיבה שלה, ואני בטוחה שהיא בן אדם נחמד, אבל זה לא רק שהיא "נחמדה" בכתיבה, היא פשוט נטולת כל מודעות חברתית. הכל אישי ואין שום סאבטקסט מעבר לסאבטקסט הפסיכולוגי, חוץ מכשהיא מפרשת אינטראקציות בין גבר לאשה ע"פ "גברים ממאדים נשים מנוגה". המלחמה שלה נגד הפמיניזם הישראלי היא לא רק הגנה עצמית כי הן מתקיפות אותה ברוע-לבן, היא נובעת מזה שהיא דוחה אקטיבית כל פרשנות חברתית לסיטואציה כלשהי, מה שמוציא ממנה מדי פעם אנטי-פמיניזם מזעזע ממש — למשל כשהיא לא מבינה למה שהעובדת של קצב תעבור אונס ולא תדווח עליו. מרוב נחמדות ותמימות, היא קראה למיליון נפגעות דייט רייפ מטומטמות או שקרניות בטור הזה, וזו רק דוגמה אחת.

        יש הרבה אנשים ונשים שלא נוח להם עם ראייה חברתית, זה טבעי וזה בא הרבה פעמים עם להיות בן אדם נחמד ולא חשדן, ואני לא מעסיקה את עצמי בלבקר כל אחד מהם, אבל היא בעמדה משפיעה, והיא משמשת את ידיעות אחרונות כשופר תעמולה אנטי-נשית.

        (That said, נתקלתי דרך הבלוג שלי ביותר מדי שונאי ספקטור שהשתמשו בפמיניזם או כדי לסגור איתה חשבון אישי או כי הם שונאים את הדמות שלה שהם ראו בטלוויזיה. זה מעצבן ואני לא מחבבת את השיט הזה.)

        • 30/03/2012 ב- 14:00

          והאמת שבכלל להתייחס לכנות שלה זה קצת ליפול למה שהיא עושה — כאילו הכל קטן ואישי ואפשר או לחבק את דנה או ללכלך עליה מאחורי הגב בכיתה. מדובר באשה שהטקסטים שלה בין הנקראים בארץ. אולי הגיע הזמן לדבר עליהם ולא עליה.

          • 31/03/2012 ב- 21:52

            קשה לדבר על הטקסטים שלה בלי לדבר עליה כי הטקסטים שלה הם במובהק, עליה. אני מסכימה עם הניתוח שלך (אם כי אני לא יודעת אם היא נטולת מודעות חברתית או בוחרת במודע להשתמש בפריזמה של האישי) ולהערכתי היא לא רק בן אדם נחמד היא מהטובים. מה אני אגיד לך, אי אפשר להבין איך עובד הראש של נפגעת אונס מתחקיר לכתבה. בשביל להתחיל להבין את העולם הזה את צריכה להרשות לעצמך לטבוע בו. אני חושבת שבמידה רבה את לא אותו בנאדם אחר כך, אותי, בלי ספק, זה שינה.

            (אני לא זוכרת את הטור שאת מדברת עליו אבל אשתי מוסרת שהיא זוכרת את הטור ושהיא דברה על המקום של לקפוא ולשתוק מתוך הבנה למצב)

            אני תוקפנית יותר כלפי "הפמיניסטיות הזועמות" מכיוון שכנשים שמתיימרות להיות בעלות מודעות חברתית (זו שאנחנו טוענות שספקטור חסרה אותה) הן צריכות להיות מסוגלות להעביר את הביקורת שלהן בצורה יותר תרבותית ופחות אישית.

            • 01/04/2012 ב- 11:04

              אם כך אני צריכה לשאול על אילו פמיניסטיות זועמות את מדברת, כי ראיתי רק טקסט אחד לא תרבותי — הזה באונלייף
              http://www.onlife.co.il/%D7%A4%D7%A0%D7%90%D7%99/%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F/42315/%D7%9E%D7%95%D7%A4%D7%A2-%D7%94%D7%97%D7%A9%D7%A4%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%93%D7%A0%D7%94-%D7%A1%D7%A4%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%A8

              • 01/04/2012 ב- 11:15

                הטור שלה על קצב נמצא מול עיניי. נכון, היא מגלה סימפטיה לנשים שקופאות ושותקות ומזכירה מקרים דומים שקרו לה. כמו כן היא אומרת:

                "מקסימום מחינו במין דלדול כזה… לרגע לא השתמשנו במניפולציות הנשיות המפורסמות, בכושר הגישור והפיוס הנודע שלנו. הרי הדבר ההגיוני לעשות במצב כזה, זה להזכיר לכבוד הנשיא איפה הוא נמצא כעת. לא חייבים לצרוח, אפשר סתם להעיר בשקט".

                "כי זה מה שמחריד בכל הזילות הזאת של הגוף. מה שאנחנו מעוללות לגברים שמסביבנו. הופכות אותם, מבלי שהתכוונו בכלל, לסוג של אנסים. אתה יכיול להיות הבחור הכי רגיש ומחובר ומתחשב, ובכל זאת יש סיכוי שכבר בזזת. שמתישהו, בלי משים ובתמימות, שימשת הקצב הפרטי של מישהי אלמונית […] לכי תאמרי מה הנזק של שנים של סקס אדיש ולא רגשי".

                "אבל אונס לא היה כאן, יותר סוג של גול עצמי".

                • אורית
                  01/04/2012 ב- 13:37

                  דורה, זה זה יותר מורכב. לא גול עצמי אבל כן אונס עצמי הרבה הרבה פעמים. נשים לא רק שהרבה פעמים אינן יודעות לומר לא באופן ברור ומגמגמות אותו או לא יודעות לומר לו בכלל. הן גם אינן יודעות לומר כן, בכלל גם את ההסכמה הן מגמגמות. המסרים לא עוברים, המצב הרגשי האמיתי וההסכמה החופשית האותנטית הם נעלמים לחלוטין מעיני גברים רבים. לא כי הם בהמות סקסיסטיות, כי זה מה שהם מכירים. יותר מדויק יהיה לומר שאולי הם בהמות סקסיטיות בגלל שזה מה שהם מכירים, אבל זה מלכוד אמיתי. לכתוב "אנחנו מעוללות לגברים שמסביבנו" זה גול עצמי ענקי מבחינת ספקטור כי מבלי משים היא גלגלה את האחריות לפתחה של הקורבן. אבל אני מאמינה שלא לזה היא התכוונה. ספקטור, למרות שלא פעם ולא פעמיים, לוקה בעיורון פוליטי וחברתי מזעזעת היא דוברת ברורה ורהוטה של מיניות נשית אותנטית במרחב המיין סטרימי הישראלי. היא מציבה מודל של מיניות נשית גאה, מוחצנת, כנה ומדוברת ובזאת היא תורמת את חלקה להתרתו של המילכוד הסקסיסטי הזה.

                  • 05/04/2012 ב- 13:58

                    באותה נשימה את אומרת שספקטור ברורה ורהוטה ושהיא לא יודעת למה היא התכוונה. לדעתי היא באמת ברורה ורהוטה, והטור הזה, ספציפית, מאוד ברור ומנומק במסר שלו: האחריות על תופעת הדייט רייפ היא על הנשים. ספקטור מתארת סקאלה של התנהגויות מצד האשה הלא מעוניינת, משתיקה וקפאון גופני (לדעתי זו הבעה ברורה של אי רצון אבל מה אני יודעת, אני מצפה מגברים להיות בני אדם) עד "מחאה" (דהיינו אמירת "לא" ברורה!) — שכולן נכנסות לבסוף תחת הכותרת "לא יודעת להגיד לא". כי כשאשה באמת סגורה על זה שהיא לא מעוניינת, היא תמיד יכולה לשכנע את הגבר להפסיק תוך שימוש ב"כלי המניפולציה הנשיים" (כך א' היתה יכולה לומר לקצב שמישהו יכול להיכנס למשרד).

                    כשאשה לא מצליחה "לשכנע" את הגבר והוא ממשיך ומבצע בה דברים בניגוד לרצונה, הוא אמנם הופך ל"קצב הפרטי שלה" ולטראומה, אבל הוא עושה זאת "בתמימות". זה לא אונס, זה "גול עצמי" של האשה.

                    וכן, אני מסכימה איתך שהיא סקס-פוזיטיב ואני באמת נהנית לקרוא אותה בהקשר הזה, אבל זו לא סיבה להתעלם מהיציאות המיזוגניות שלה כשיש כאלה. אף אחד לא מכריח אותך להיות בעדה או נגדה ב-100%.

                    • 05/04/2012 ב- 14:08

                      וכן, גברים רגילים שברירת המחדל היא לזיין את הבחורה אם היא לא מתנגדת חזק מספיק. הם קוראים לזה "לא ידעתי שהיא לא רוצה", וזה תירוץ עלוב ונורא, כי עובדה שבכל אינטראקציה אנושית אחרת (נתתי פעם דוגמה של עובד שמזמין עובד אחר במשרד לארוחת צהריים) האדם הסביר מחכה לסימנים שהצד השני *כן* רוצה, ולא מניח שאם אין "לא" ברור הוא יכול להמשיך.

                      לנורמה הזאת שברירת המחדל של גברים, בהעדר התנגדות חזקה, היא לזיין, קוראים "תרבות אונס", וצריך לטפל בזה בחינוך. אבל בינתיים, החוק הישראלי והשכל הישר שניהם אומרים שהאחריות במקרה של תקיפה היא על התוקפן ולא על הקורבן.

                    • אורית
                      09/04/2012 ב- 13:21

                      באותה נשימה אני אומרת שספקטור ברורה ורהוטה וגם שהיא נכשלה בלשונה. כן מגיעה לה ביקורת, לא מגיעה לה צליבה. אני לא חושבת שזה המסר של הטור. לצפות מגברים להיות בני אדם זה בדיוק לצפות מהם להגיב לתרבות שהם חיים בה. לצפות לזה מהגברים כמו מהנשים. חלק מהבעיה של דייט רייפ, זה לא שלא עבר מסר ברור של סרוב לאזני הגבר באותו הרגע. לא בזה העניין, אלא שמדובר בהרבה מאד גברים שלא שמעו מסר ברור של הסכמה מעולם (גם כשהיתה הסכמה כנה), שהם לא באמת מבינים את ההבדל בינהם. כן זאת תרבות אונס, את צודקת. לא זאת לא אשמתה של ספקטור והיא גם לא מאשימה בה קורבנות אונס או נשים בכלל.

                • 02/04/2012 ב- 14:10

                  באמת נורא ואיום, בניגוד לאשתי, אין לי מה לומר להגנתה. בחירת מילים זה המקצוע שלה

  2. אלה
    30/03/2012 ב- 15:35

    אני מסכימה עם דורה אבל חושבת שיש רובד נוסף לנושא – ספקטור מרבה לדבר על חיבתה לתשומת לב גברית ולפחות לתפיסתי, נוטה לבסס את תחושת הערך העצמי שלה על הפידבקים שהיא מקבלת/לא מקבלת מהגברים שסביבה. זה כשלעצמו לא נורא וזו כמובן זכותה, אבל זה בהחלט משפיע על היכולת שלה לסקר או לתעד נושא רגיש כל כך כמו חשפנות או תעשיית המין. קראתי את הכתבה והיה נדמה לי כי ספקטור כבר כל כך הפנימה את כללי המשחק, לפיהם מי שמצביעה על הבעייתיות, בלשון המעטה, של מועדוני החשפנות היא פמיניסטית-שעירה-שונאת גברים ומי שקונה את הנרטיב הרומנטי של החשפנית שאוהבת להתפשט בפני גברים זרים לחלוטין כי היא טיפוס אקסהיביציוניסטי היא משוחררת וליברלית, וכמובן חביבת הגברים.

    • 31/03/2012 ב- 22:07

      דורה הציעה גם לדבר על הטקסטים של ספקטור ולא עליה וברור שזה מאוד קשה. אבל, כמו שאני רואה את זה, גם בטקסטים של ספקטור וגם בחיים האמיתיים אצל אשתי, למשל, זאת לא תחושבת הערך העצמית שנבנית מתשומת הלב הגברית אלא הבטחון העצמי בנשיות שלה ושזו ההגשמה האמיתית של הנשיות (ואשתי לסבית, כמו שאת מבינה). כשדיברנו במוצ"ש שעבר על הכתבה היינו תמימות דעים לגביה למעט נושא אחד. הטענה של ספקטור (שהיא מביאה גם מפי החשפניות) שכל הנשים מפנטזות לרקוד על עמוד – לא לבד בחושך אלא מול אולם מלא גברים מריירים. העובדה שהיא חיה איתי למעלה משבע שנים ומכירה אותי מספיק טוב בשביל לדעת שמעולם לא היתה לי פנטזיה כזאת ולעולם לא תהיה לא ממש משנה. הבטחון הפנימי האינסופי שלה שזו פנטזיה אוניברסלית של כל הנשים באשר הן לא מושפעת בכהוא זה מהעובדה שמדובר בסלבית, פמיניסטית מרירה להפליא ככה שאישית אני ממש לא חושבת שזה מוכיח שהיא הפנימה את כללי המשחק. אני כן חושבת שהפמיניסטיות-יודעות-הכל-התמיד-צודקות מאכילות אותה מרורים כבר הרבה זמן ושהיא מתקשה לעמוד בפני הפיתוי כשהיא יכולה להכניס להן קטנה פה ושם.

  3. ido2267
    01/04/2012 ב- 08:58

    מבחינתי דנה ספקטור עברה את הגבול מזמן. זה היה כשהיא קיבלה משימה מהעורך שלה – לשכב עם בעלה החוקי בגורן במשק ולדווח איך היה.
    אם לעורך מותר להטיל משימה כזו על כתבת , למה אסור לו לקחת עיתונאית רווקה ולצוות עליה להביא רשמים מאורגיה? או לפטר אותה אם לא תסכים?
    מקום עבודה לא יכול להתערב בחיי המין של העובדים שלו נקודה. דנה ספקטור ביצעה בהצלחה את המשימה שהוטלה עליה אז למה שתתרגש כשחשפנית מקבלת הוראה לעשות נעים ללקוחות המועדון?

  4. 06/05/2012 ב- 09:46

    ובאותו הקשר, מעניין לקרוא את הראיון עם זהר וגנר שהתפרסם בסוף השבוע האחרון: http://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/docaviv/1.1699521

    הכתבה מתחילה בציטוט של וגנר, שעבדה בעברה כחשפנית:
    "כשהתחלתי את הסרט", היא מספרת, "אמרתי לאנשים: אני הולכת לעשות סרט על בחורה שבחרה בחשפנות, אהבה את החשפנות ולא מוצאת בזה שום דבר לא בסדר. זה סרט שבא להפריך את מה שחושבים. חשפנית היא לא בהכרח מוכת גורל, היא לא מסכנה, היא לא מכורה לסמים, היא לא מנוצלת. להיפך, היא אשה חזקה".
    בהמשך היא מגלה שסבלה מניצול מיני, שהדחיקה חלקים נרחבים מאותה תקופה, ושהיא סובלת עד היום מההשפעות.
    תוהה אם ספקטור והעורכים שלה קראו את הכתבה הזו.

    • 06/05/2012 ב- 10:38

      תודה על הלינק
      (ברור שהם לא קראו את הכתבה הזו לפני פרסום הכתבה של ספקטור)
      למרות שזה לא בריא אני די פסימית לגבי מה שיכולה כתבה כזו יכולה לגרום לאנשים כמו העורכים של ספקטור ולקוראים שלה לחשוב. הלוואי שגם מישהו מהלא משוכנעים קרא אותה עד הסוף.

      • 06/05/2012 ב- 11:16

        ברור שלא, אלא אם יש להם מכונת זמן… התכוונתי אם הם קראו אותה עכשיו, ואם זה גרם להם לראות את הדברים אחרת.

        • 06/05/2012 ב- 11:25

          ממה שהבנתי ספקטור מלכתחילה ראתה את הדברים קצת אחרת. לגבי העורכים שלה, אני מניחה שהם קוראים בסוף השבוע את כל העיתונים ברמה זו או אחרת של התעמקות. וכן, מעניין אם הם רואים את הדברים אחרת ועוד יותר מעניין אם זה יגרום להם לפעול אחרת בעתיד. יש מצב שהם עדיין יכוונו לאותו קורא ממוצע מדומיין ויתנו לו את מה שהם מאמינים שהוא רוצה לקרוא

  1. 28/03/2012 ב- 23:10

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: