ארכיון

Archive for יוני, 2012

עמלת חלונות שבורים

תדהמה

אני רוצה לכתוב משהו שיהמם אתכן, משהו שיפיל אתכם מהכיסא, משהו שישמיט לכן את הלסת משהו שיעיף לכם את הסכך. אתם יושבים? ובכן, המשטרה משקרת לכם. בכל כך הרבה דרכים. היא משקרת לכם כשהיא אומרת שההפגנה היתה לא חוקית, היא משקרת כשהיא אומרת שהיא אפשרה לה בכל זאת להתקיים, היא משקרת כשהיא אומרת שנזרקו אבנים והיא משקרת כשהיא אומרת שהיתה אלימות של המפגינים.

מה שקרה בפועל זה שההפגנה ברוטשילד לא היתה צריכה אישורים כי לא נישאו בה נאומים פוליטיים ובשלב זה (כשהיא התקיימה בסמוך לכיכר הבימה) היא היתה חוקית לגמרי. אף על פי כן כבר בשלב הזה היא צולמה על ידי שוטרים, כבר בשלב הזה היו מעצרים והיו מפגינים עם דם על הפנים. מצד שני זה האופן שבו בחרה המשטרה לאפשר למחאה להתקיים.

כבר לא הפגנה חוקית

בשלב הזה היו ברוטשילד פינת הבימה הרבה מאוד אנשים, הרבה יותר ממה שבמשטרה שיערו, כנראה. הרבה מאוד אלפים שלקחו את עצמם באופן ספונטני לכיוון עירית תל אביב. זאת היתה תהלוכה, כבישים נחסמו ומהרגע הזה ההפגנה הפכה בלתי חוקית. בשלב זה המשטרה עדיין רוצה שתחשבו שהיא מתחשבת ברגשות הציבור ומאפשרת למפגינים להביע את מחאתם. שוב מדובר בשקר. המשטרה ניסתה לעצור את התהלוכה תוך שהיא חוסמת את דרכה בשדרות ח"ן אבל התהלוכה היתה כל כך גדולה שהיא פשוט פנתה מזרחה וירדה ברחובות צדדיים לאבן גבירול. למשטרה לא היו די כוחות כדי לעצור את ההפגנה הלא חוקית הזו.

לאחר שרחוב אבן גבירול נחסם לתנועה החלו המפגינים להיטפל לסניפי בנק תמימים. מהאירועים בסניף בנק דיסקונט ברחוב אבן גבירול הייתי רחוקה אבל מסתבר שמספר מפגינים נכנסו בעד הדלתות הפתוחות לאזור השירות העצמי, הפגינו בפנים וממה שניתן לראות בסרטון באתר וואלה אחת המפגינות הרסה שלטים של הבנק ואחרים ניסו לעצור אותה. באותו הזמן עמדו אלפים בחוץ, הפגינו וצעקו בלי כל אלימות, אחדים דפקו על חלונות הסניף. את הוונדליזם (שבוצע על ידי מיעוט) יש לגנות אבל אי אפשר לייחס אותו לכלל המפגינים.

משם המשיכה ההפגנה לעבר בניין העיריה, מספר ביצים הושלכו על הבניין, בעיקר לעבר המרפסת המפורסמת שבאותו הזמן לא היה עליה איש. אף אחד, ובטח שלא השוטרים שעדיין העסיקו את עצמם במהומה בבנק דיסקונט לא נפגע. אף על פי כן מדובר בוונדליזם וגם אותו יש לגנות.

השוטרים עדיין בדיליי

ההפגנה לא עצרה בעיריה אלא המשיכה כמה עשרות מטרים צפונה ונעצרה מול סניף בנק פועלים. שוב נכנסו כמה פעילים לתוך אזור השירות העצמי (הפתוח 24 שעות ביממה) ודפקו על החלונות, אחרים דפקו עליהם מבחוץ ואחד החלונות נשבר. המפגינים התפזרו ודקה אחר כך הופיעו המג"בניקים בריצה. אף אחד מאלו שהיו מעורבים בשבירת החלון כבר לא היה באזור ובכל זאת השוטרים תפסו כמה אנשים שעמדו בסביבה ועצרו אותם.

ההפגנה המשיכה עוד כמה עשרות מטרים צפונה על אבן גבירול ועשרות מפגינים עמדו מסביב לבנק לאומי. כמה מפגינים נכנסו, שוב, לאזור השירות העצמי והפגינו בפנים, אחרים הלמו בחלונות מבחוץ. השמשות בבנק לאומי התגלו כעמידות יותר מאלו של בנק הפועלים והחזיקו מעמד במשך דקה עד שהשוטרים הגיעו כדי להגן עליהם ועל הכניסה לקניון גן העיר. את העצורים הכניסו לתוך אזור השירות העצמי של בנק לאומי.

השוטרים מתחזקים את המחאה

את האמת, אם בשלב הזה היו משחררים את האנשים שהיו עצורים בבנק וסתם ולא יוצרים יותר מגע עם המפגינים ההפגנה היתה מתמוססת. אבל בשלב הזה הגיע תת ניצב יורם אוחיון מפקד מרחב ירקון, צרח במגפון שזו הפגנה לא חוקית והתחיל לסמן לאנשיו. זוגות, שלשות ורביעיות של יסמניקים זינקו לתוך המפגינים, שלפו כל פעם אדם אחר ועצרו אותם תוך הפעלת כוח מיותר. השעה חצות, אנחנו נמצאים כשלוש שעות מתחילת ההפגנה ברוטשילד ובמקום יש סופסוף כמות סבירה של שוטרים. האם בזה נגמרה ההפגנה? ובכן, לא. יש לפנינו עוד שלוש שעות של הפגנה, מחאה, מעצרים, רחובות חסומים ואלימות שוטרים.

בשורה תחתונה להפגנה הזו לא היו מנהיגים, המעצרים היו חסרי משמעות מהבחינה הזו. באיזשהו שלב היא התפצלה לשני חלקים וכמה אלפים הלכו לחסום את האילון, ועדיין נשארו מספיק אנשים באזור העיריה כדי שהכביש שם ישאר, למעשה, חסום. בכל פעם שהמשטרה ניסתה לתחום את ההפגנה באמצעות חסימת רחובות או בשרשרת אנושית של שוטרים המחסומים נעקפו ומוסמסו ללא אלימות מצד המפגינים.

איפה התמונה?

המשטרה משקרת לכם – בשום שלב של הערב לא היתה להם שליטה על האירוע, בכל פעם הם הגיבו נקודתית ועוד לפני שהם סיימו לטפל בתת-אירוע כבר התפתח אירוע אחר מטרים ספורים משם. פעולותיהם הנקודתיות רק ליבו את היצרים והגבירו את התנגדות המפגינים. המשטרה טוענת שהושלכו אבנים, שהמפגינים נהגו באלימות אבל אין ברשת כולל באתרי החדשות ובאתר המשטרה אף תמונה אחת שתגבה את טענותיהם הם צילמו בלי סוף. ובכן, לא נותר אלא להודות למשטרה על כך שהתניעו את הפגנות המחאה של 2012, באירועי אמש היו ללא ספק יותר אנשים מבכל ההפגנות שנערכו עד אתמול גם יחד.

שוטרים על מרפסת העיריה מתעדים את המפגינים

:קטגוריותכללי

נערת חודש יולי – מצ"ב תמונה מחפצנת

תשמעו וידוי: אני מתה על מצעד הגאווה. 200 מעלות חום, 300 אחוזי לחות, רעש מחריש אוזניים, דוחק וצבעוניות אין סופיים – תענוג. ועוד לא אמרתי מילה על בחורים חתיכות על בחורות חתיכים ועל האפשרות להתעצבן חופשי. יש לא מעט סיבות להתעצבן מהמצעד. כבר הרבה שנים שהעיריה לקחה חסות על המצעד, היא מקבלת חסויות מחברות מסחריות – גוגל, אורנג', ליינים של מסיבות, קונדומים, משקאות אנרגיה, אלכוהול ועוד והיא קובעת את המסלול ואיך יראה המצעד. בשנים הקודמות אנשים רגיזים ממני ונמרצים ממני ארגנו מצעדים אלטרנטיבים – בשנה שעברה גם אני כעסתי מספיק בשביל להצטרף לאחד המצעדים האלו ולמרות שלא הזדהיתי איתו עד הסוף, נהניתי ובעיקר קינאתי. כי המארגנים קרעו את התחת ועשו לעצמם מצעד כמו שהם רוצים.

אז השנה אנחנו קרענו את התחת, אני קרעתי אותו בקבלנות משנה, וארגנו לעצמנו מצעד בתוך המצעד. יש לנו טנדר שהשגנו בדם יזע ודמעות, אנחנו מקשטים כפי שנאבה וכפי שידינו משגת, אנחנו שמים עליו מערכת הגברה צנועה – משהו שאפשר להעמיס על טנדר ולהפעיל באמצעות מצברים, נשמיע באמצעותה רק את המוסיקה שבה אנחנו חפצים – טראנסים חסידיים שמזיזים את התחת ונרקוד כמוכי ירח עד שמכת השמש תכריע אותנו.

אין לי ספק שמצעד הגאווה צריך להמשיך להתקיים מהרבה סיבות שרק חלק מהן קשורות למצב הזכויות של הלהט"בים. למרבה המזל כל שנה יש איזה עסק/ספק שמבריז לנו ברגע האחרון מטעמים הומופובים כדי להזכיר לנו שזרי הדפנה זה בשביל סטרייטים. אין לי ספק שאנחנו כלסביות דתיות וכקהילה דתית גאה צריכות להיות שם על אף חוסר הנוחות באירוע שלא נראה בדיוק כמו שבת אולפנה כי אנחנו חלק מהקהילה הזו – איננו רוצות להתנכר לה, מחד ואנחנו רוצות למצוא בה את מקומנו, מאידך. אנחנו בוחרות (ובוחרים) להיות שם ולעשות את זה בדרכנו.

אני לא נאיבית במיוחד, אני לא באמת חושבת אפשר לשנות מבפנים – נוכחתנו במצעד לא תשנה אותו באופן מהותי והעובדה שקרענו השנה את התחת לא תתן לנו קרדיט מיוחד. בפעם הבאה שנעביר ביקורת על מה שקורה יגידו לנו שוב שאנחנו סתם בכיינים, שלא לומר לסביות ממורמרות. העובדה שבחרתי בפעם הזאת לפעול מבפנים לא אומרת שאבחר כך תמיד, בחרתי בה כי חשבתי שזה הדבר הנכון לעשות בפעם הזאת.

זהו, אנחנו נהיה שם מחר עם הטנדר החמוד/חבוט שלנו, עם המוסיקה שלנו, עם הריקודים שלנו בראש טור המשאיות של המצעד. אני מזמינה אתכן לצעוד ולרקוד איתנו, במיוחד אם אתן מרגישות שהמצעד לא מייצג אתכן ושאין לכן מקום בו.

:קטגוריותכללי