נערת חודש יולי – מצ"ב תמונה מחפצנת

תשמעו וידוי: אני מתה על מצעד הגאווה. 200 מעלות חום, 300 אחוזי לחות, רעש מחריש אוזניים, דוחק וצבעוניות אין סופיים – תענוג. ועוד לא אמרתי מילה על בחורים חתיכות על בחורות חתיכים ועל האפשרות להתעצבן חופשי. יש לא מעט סיבות להתעצבן מהמצעד. כבר הרבה שנים שהעיריה לקחה חסות על המצעד, היא מקבלת חסויות מחברות מסחריות – גוגל, אורנג', ליינים של מסיבות, קונדומים, משקאות אנרגיה, אלכוהול ועוד והיא קובעת את המסלול ואיך יראה המצעד. בשנים הקודמות אנשים רגיזים ממני ונמרצים ממני ארגנו מצעדים אלטרנטיבים – בשנה שעברה גם אני כעסתי מספיק בשביל להצטרף לאחד המצעדים האלו ולמרות שלא הזדהיתי איתו עד הסוף, נהניתי ובעיקר קינאתי. כי המארגנים קרעו את התחת ועשו לעצמם מצעד כמו שהם רוצים.

אז השנה אנחנו קרענו את התחת, אני קרעתי אותו בקבלנות משנה, וארגנו לעצמנו מצעד בתוך המצעד. יש לנו טנדר שהשגנו בדם יזע ודמעות, אנחנו מקשטים כפי שנאבה וכפי שידינו משגת, אנחנו שמים עליו מערכת הגברה צנועה – משהו שאפשר להעמיס על טנדר ולהפעיל באמצעות מצברים, נשמיע באמצעותה רק את המוסיקה שבה אנחנו חפצים – טראנסים חסידיים שמזיזים את התחת ונרקוד כמוכי ירח עד שמכת השמש תכריע אותנו.

אין לי ספק שמצעד הגאווה צריך להמשיך להתקיים מהרבה סיבות שרק חלק מהן קשורות למצב הזכויות של הלהט"בים. למרבה המזל כל שנה יש איזה עסק/ספק שמבריז לנו ברגע האחרון מטעמים הומופובים כדי להזכיר לנו שזרי הדפנה זה בשביל סטרייטים. אין לי ספק שאנחנו כלסביות דתיות וכקהילה דתית גאה צריכות להיות שם על אף חוסר הנוחות באירוע שלא נראה בדיוק כמו שבת אולפנה כי אנחנו חלק מהקהילה הזו – איננו רוצות להתנכר לה, מחד ואנחנו רוצות למצוא בה את מקומנו, מאידך. אנחנו בוחרות (ובוחרים) להיות שם ולעשות את זה בדרכנו.

אני לא נאיבית במיוחד, אני לא באמת חושבת אפשר לשנות מבפנים – נוכחתנו במצעד לא תשנה אותו באופן מהותי והעובדה שקרענו השנה את התחת לא תתן לנו קרדיט מיוחד. בפעם הבאה שנעביר ביקורת על מה שקורה יגידו לנו שוב שאנחנו סתם בכיינים, שלא לומר לסביות ממורמרות. העובדה שבחרתי בפעם הזאת לפעול מבפנים לא אומרת שאבחר כך תמיד, בחרתי בה כי חשבתי שזה הדבר הנכון לעשות בפעם הזאת.

זהו, אנחנו נהיה שם מחר עם הטנדר החמוד/חבוט שלנו, עם המוסיקה שלנו, עם הריקודים שלנו בראש טור המשאיות של המצעד. אני מזמינה אתכן לצעוד ולרקוד איתנו, במיוחד אם אתן מרגישות שהמצעד לא מייצג אתכן ושאין לכן מקום בו.