ראשי > כללי, לא עובדת בשביל אף אחד > מצעד הגאווה, כי ביחד נהיה לרוב

מצעד הגאווה, כי ביחד נהיה לרוב

אנחנו בעיצומו של חודש הגאווה – זמן טוב לדבר על הומופוביה. לא על זו הבוטה, הברורה, הצעקנית המסומנת בטוש שחור על גבי בריסטול לבן – על אף האלימות שבה היא מתפרצת, כשהיא מתפרצת, היא פחות גרוע ממה שנדמה. הודות לטבעם האנושי של מרבית בני התמותה, רובנו לא נתקל סוג הזה של ההומופוביה בחיינו הבוגרים אשר מחוץ לארון. רוב האנשים לא מוכנים להגיד לך בפרצוף מה הם באמת חושבים עליך, ויותר מזה – רוב האנשים כבר לא חושבים עליך דברים עד כדי כך רעים ברגע שהם פוגשים אותך ומכירים אותך, ולו מעט (וכן, אני מודעת לשערוריית הריאלטי האחרונה).

בניגוד לעוד סברה מקובלת, ההומופוביה לא נעלמת ברגע המרגש הזה שבו ההומופוב הקלאסי מכיר הומו או לסבית בשר ודם ומבין שפניהם לשלום. זה השלב שבו ההומופוביה הקלאסית הופכת לסירוב לתת ללהט"ביות לעבור נורמליזציה בתודעה שלך, הומופוביה שהיא מתרס. המציאות הראתה לך שלהט"ביוּת היא מוּלדת, או למצער בלתי הפיכה, שהיא איננה בת חלוף – אבל מה שהשתנה אלו ידיעותך אודות הלהט"ביוּת ולא הרגשתך לגביה. במצב הזה אתה תיסוג מקו ההגנה הראשון (אין כזה דבר, זה גועל נפש, זו סטיה, איכס) לקו ההגנה השני, אתה תסתכל על האוחצ'ה המוחצנת ותגיד לעצמך בשקט (או בקול נמוך לאישה או לאיש היושב לידך): "לא אכפת לי שהוא הומו אבל למה הוא צריך לדבר ככה?", אתה תסתכל  על הבוצ' המהממת, תגלגל עיניים ותסנן: "לא אכפת לי שהיא לסבית אבל למה היא צריכה להתלבש ככה?".

המתרס של הנורמטיביות הוא גבוה ומוצק יותר מזה של ה'טבעיות' – מרגע שיצאת מהארון את קיימת ואי אפשר יותר להגיד שאין דבר כזה, לסבית. את יכולה לשתף אנשים בחוויות שלך ומעבר לאמפטיה (החשובה כשלעצמה) הם יעברו אתך את חוויית הגילוי של משהו שתמיד היה שם ורק לקח המון זמן לחשוף אותו. אבל להתחיל לחשוף את שורשי הנורמטיביות, לערער על מוסכמות מגדריות זו כבר עבודה הרבה יותר קשה. ובאותו הזמן שההומופוב דרג ב' מתבצר בעמדותיו אלו הוא כבר מקים את המתרס הבא – לא מפריע לי שהם הומואים, אבל למה הם צריכים לנפנף בזה, במה יש להתגאות? אם הם רוצים להיות כמו כולם למה הם מקימים קהילה, למה הם עושים מצעדים, בשביל מה הם מניפים דגלים?

מדובר בטענות שכמעט קל מדי ומשעמם מדי לסתור – הגאווה איננה על כך שנולדנו לסביות, הומואים, טרנסים או ביסקסואלים אלא על כך שחדלנו להתבייש בזה, חדלנו להתבייש במי שאנחנו. חדלנו לפחד מלהיות שונים, לחשוש ממה שיגידו. אנחנו לא באמת מנפנפים בשונות שלנו – זו רק העובדה שחדלנו להתבייש בה שנראית לזולת כל כך מתריסה, גם איננו רוצים להיות כמו כולם. לא יהיה מופרז לצפות מן הזולת להבין שאינך רוצה להיות זהה לו גם אם את דורשת שוויון זכויות, שהעולם מלא בקהילות של סטרייטים גם אם אף אחד לא מתייחס אליהן ככאלו וזה לא פחות מלגיטימי להקים גם קהילות שהדבק המלכד אותן הוא הרצף הלהט"בי.

וכמו שהדרך למוסס את ההומופוביה הקלאסית היא פשוט להיות – כך הדרך למוסס את ביטוייה המשניים של ההומופוביה היא להמשיך להיות. להמשיך להיות אוחצ'ות גדולות מהחיים, להמשיך בוצ'ות גדולות מהחיים, להמשיך להיות גאים במי שהפכנו להיות, להמשיך להניף דגלים, להקהיל קהילות, להקים משפחות ולהמשיך לצעוד במצעדי הגאווה. ההומופובים יגידו שאנחנו עושים דווקא, שאנחנו גורמים לעצמנו נזק מפני שאנחנו יוצרים אנטגוניזם, שננוח קצת. שנלך הביתה ונחכה בסבלנות והכל יסתדר.

שוב מדובר בטיעונים שקל מדי ומשעמם מדי לסתור. שום דבר טוב לא קרה ושום דבר לא הסתדר במשך עשרות ומאות שנים כשאנשים להט"בים ישבו בשקט בבית, לא הניפו דגלים לא התקהלו ולא צעדו במצעדים. המתאם בין הפעולות האלו לבין השיפור הבלתי נתפס במצבם של הלהט"בים בכל אספקט של החיים (החוקי, הכלכלי, במעמד האישי, ביחס של המשפחה, החברה והמדינה) אמור להיות ברור לכל בר דעת שאיננו הומופוב מתגונן.

מצעד הגאווה שינה את החיים שלי. לא רק המצעד הראשון שהשתתפתי בו, לא רק השני, כולם. כל אחד מהם שינה משהו. בשנתיים האחרונות השתתפתי בהמון מצעדי גאווה, לא רק באלו הרשמיים (מבין אלו צעדתי רק בתל-אביב וירושלים למרות שהלב שלי היה בכל עיר שבה התקיים מצעד) – לכל הפגנה שהלכתי אליה לקחתי איתי דגל גאווה וכך הפכתי כל הפגנה כזאת למצעד גאווה. לא רק בגלל שהפגנתי בדיוק על אותם בדברים שבגללם מתקיים המצעד אלא גם כי הדגל הוא מגנט, תמיד התחלתי כשאני צועדת לבד ותמיד הצטרפו אלי הומואיות חתיכות וצעדנו ביחד. בדרך פגשנו אנשים שרק באו להגיד תודה על זה שאני מניפה את הדגל ואחרים שבאו לצעוק עלי למה אני מערבת את 'זה' במחאה של כולם.

לא תמיד אני גיבורה גדולה, למעשה אני בכלל לא. אפילו בתל אביב זה לא תמיד נעים ללכת ברחוב עם הדגל, תמיד יהיה מישהו שיגיד את דעתו ויעשה את זה בצורה אגרסיבית – ואני, כאמור, לא גיבורה גדולה. אני גיבורה עוד יותר קטנה כשאני חוזרת עם הדגל לאוטו שלי בסוף המצעד בירושלים, אבל אני עושה את זה. הידיעה שלא נתתי לאלימות ולפחד לשתק אותי תמיד נוסכת כוח ושמחה. הצעדה עצמה, גם אם את הולכת עם החברות והחברים שלך וגם אם את הולכת לבד בתוך ההמון נוסכת גם היא כוחות ושמחה לא מצויים. הידיעה שלא נכנעת להומופוביה ולא למזג האוויר (בהנחה ששתית מספיק מים, חבשת כובע ומרחת את עצמך בקרם הגנה כל שעה עגולה), שכל פעולה כזאת גורמת לך לזקוף עוד קצת את גבך ושככל שגבך זקוף יותר כך שח גווה של ההומופוביה היא מרוממת נפש ממש. זו שמחה שהיא ההיפך המוחלט מבחינה מוסרית ומכל בחינה אחרת משמחה לאיד.

לא חייבים לבוא לצעוד איתי, איתנו, עם בת קול ועם הקהילה הדתית הגאה – למרות שאתן הכי מוזמנות בעולם. אפשר פשוט לבוא ולהתרשם משבעים הפנים של הקהילה וסתם להיות גאים. נכון, יהיו שם משאיות של המועדונים ועליהן ירקדו בחורים (וגם קצת בחורות) מעורטלים באופן שמחריד רבניות ורופאות עור אבל יהיו שם גם כל המתנדבים של חוש"ן לבושים בוורד ועונדים בגאווה את ליבם הפתוח, יהיה שם הבלוק הטרנסי עם דגליו הירוקים וההטרוגניות האינסופית שלו. יהיו שם צעירות וצעירים שגרים בחורים נדחים שלא שמעתן עליהם בחיים שלכם שלא סיפרו להורים ובאו למצעד כדי ללכת בפעם הראשונה בחיים שלהם ברחוב כלהט"בים שלא מתביישים במי שהם. יהיו שם ההורים של תהל"ה, האנשים הכי מרגשים בעולם עם שלטים של "הבן שלי הומו, אז מה?" ו"אנחנו גאים בילדים שלנו". יהיו שם החבר'ה של איגי ואנשים מהאגודה, מ-יש עם מי לדבר, משישה צבעים ומהמרכז הגאה ובעיקר יהיו שם עשרות אלפי לסביות, הומואים, טרנסים וביסקסואלים שפשוט יהיו.

אז בואי, כי מצעד הגאווה משנה את החיים שלנו.

תמונה

מודעות פרסומת
  1. ido2267
    03/06/2013 בשעה 13:19

    הגעתי לאמצע הפיסקה הראשונה והפסקתי כדי להעיר לך שצריך פה הגהה יסודית.

    • 03/06/2013 בשעה 13:26

      אהבה, פתאום היא מתפרצץ?

      אל תתייאש, תקרא עד הסוף. מבטיחה להגיה (שלא תחשוב שלא עשיתי את זה עשרים פעם) בימים הקרובים.

  2. 03/06/2013 בשעה 13:37

    הממ, לא שמתי לב לאיזו שגיאה תוך כדי קריאה. מעולה כרגיל. 🙂

  3. ido2267
    03/06/2013 בשעה 13:52

    זה שאת לסבית מילא אבל למה את חייבת להיות דתית? את לא יכולה להיות דתית בבית בלי לנפנף בזה?

  4. נעמה
    03/06/2013 בשעה 20:47

    אני לא מסכימה עם העניין של הנפת דגל הגאווה בהפגנות שאינן קשורות. למה בעצם? אם אנשים יצאו לצעוד בשם אג'נדה X, יתכן שהם מתנגדים לאג'נדה Y. הם לא באו לתמוך בה והם לא רוצים לצעוד עם הדגל שמבטא אותה. למה "לכפות" על הפגנה מסוימת נושא או מסר אחר לגמרי? אולי יש אנשים שלא רוצים להיות מזוהים בשום צורה עם דעה מסוימת [לאו דווקא גאווה]? אולי הנפת דגל מסוים פוגעת בקידום וביחסי הציבור של המסר האחר לחלוטין שמובע בהפגנה?

    אני כותבת את זה כי לפני כמה זמן צעדי בהפגנה בנושא א' שחשוב בעיני, והיו שם כמה אנשות עם שלטים שהביעו אידיאולוגיה *שלא קשורה כלל לנושא ההפגנה*, שאני אישית ממש לא מסכימה איתה, ושלדעתי הבעתה בהפגנה פוגעת במאבק הספציפי שלשמו צעדנו.

    • 04/06/2013 בשעה 00:01

      אני מכירה את הטיעון הזה, מכבדת אותו במידה אבל לא מקבלת אותו. ההפגנות הן בקריאה לצדק חברתי, אני יותר מסבורה שחלק מהצדק שנמנע ממני הוא בשל היותי לסבית ולכן אני חושבת שמקומו של דגל הגאווה אכן בהפגנה הזו.

      בהפגנות האלו מונפים דגלים של מפלגות פוליטיות אנשים מפגינים עם מסרים שאני לא מסכימה להם אבל אנחנו מסכימים על כך שהמצב הנוכחי הוא לא צודק ושצריך להאבק נגדו. אני חיה עם המסרים שלהם לצידי והם יכולים לחיות עם המסרים שלי לצדם

  5. מרדכי עבדיאל
    03/06/2013 בשעה 23:52

    שלום בת-עמי.

    דבריך על ה'מתרס של הנורמטיביות' ממש קולעים בול. ניסיתי להסביר לפני כמה שנים את התופעה של הקהילה הלהטבי"ת והתגובות שקיבלתי היו אלו אשר ציינת במאמרך. צעדה נעימה. מרדכי עבדיאל.

  6. הומופובית שיצאה מהארון
    04/06/2013 בשעה 01:52

    לא יודעת אם הייתי או שנעשיתי כזאת – אנטי לכל התופעה . נדמה לי שלא הייתי , אבא של הילדה שלי הוא "כזה" , ומאז יש לי בהחלט כמה דיעות .. אני לא מכירה לסביות. זה מאד מוזר בעיני , זה שחשוב לאישה להגדיר את עצמה כזו. מה , אי אפשר לעשות מאמץ ולאהוב מישהו שהוא גבר ? מנסיוני הדל רוב הגברים לא מוצלחים במיטה , אז גם אם את לא מאושרת עם בעלך , לא צריך להתייאש.

    את רוצה לחיות ככה , שיהיה , אבל למה את חייבת לנופף דגל ? לדעתי אין כאן מקום לגאווה. מנסיוני עם אחד , הומוסקסואליות באה עם עוד בעיות כגון שקרנות ,מניפולטיביות . רגישות יתר.

    מפנה לדיון בפורום בתפוז ( "כמה מידידי הטובים הם גייז " בפורום ישראלים באירופה . הזדהית עם זו שהתנגדה לאימוץ ילדים על ידי הומוסקסואלים .

  7. הומופובית שיצאה מהארון
    04/06/2013 בשעה 02:03

    ועוד משהו , קראתי על אורנה בנאי שהיא "יצאה מהארון". אז סליחה , אם 20 שנה "סבלת" עם גברים , כנראה שלא היה כל כך רע…שהיה לי חבר ממש רע , זה נמשך שנה וחצי עם מליון פרידות . לא יודעת לגבי נשים , אבל אצל גברים מדובר במין לא הגייני בלשון המעטה , וכן לדעתי זה פגם , כמו דיסלקציה מינית . אני חושדת , שאצל נשים מדובר בפחד עמוק מגברים – מה שאני מבינה לגמרי . אלוהים התכוון ש אנחנו הנשים נתחבר לגברים , אחרת הוא לא היה אומר פרו ורבו . ובתנ"ך היה מסופר על חוה שהתאהבה בחוה – מה שלא מופיע בסיפור כידוע. כלומר , זה סוג של בלבול , אבל בשם הגיוון , אפשר לקבל את זה כאופציה לא כל כך מוצלחת , ודיי נדירה ברוך ה'.

    • ido2267
      04/06/2013 בשעה 06:41

      את נגעת בנקודה מעניינת. למה בעלת הבלוג הזה היא דתייה? הרי התנ"ך נכתב על ידי גברים סטרייטים שחשבו שנשים הן סוג של רכוש (אם כי הוא מפתיע לטובה פה ושם) . להיות דתיה זה לאמץ את המסורת של אנשים כמוך.

    • 04/06/2013 בשעה 08:49

      סלחי לי, זה לא שאני בורחת מדיון. פשוט אשתי בחדר לידה ואני בדרך לשם אחרי ששמתי את הילדות בבית הספר. אם בא לך תחזיקי לנו אצבעות.

      • 04/06/2013 בשעה 15:46

        שיהיה בהצלחה ובמזל טוב!

        • 05/06/2013 בשעה 02:31

          תודה!
          נולד לנו תינוק חתיך ומקסים וגיבור
          ליולדת, לתינוק, לאחיותיו ולאמו שלום.

          • הומופובית שיצאה מהארון
            05/06/2013 בשעה 20:31

            מזל טוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!! איזה כיף לכם . שמחה בשמחתכם . אתם מאלה שלא עושים ברית?
            יש אצלנו כמה כאלה . אני אישית מזועזעת מזה . אפילו לא יודעת למה .
            אז לסיכום: מזל טוב , ובהצלחה . חזקו ואמצו 🙂

            • הומופובית שיצאה מהארון
              05/06/2013 בשעה 20:33

              נ.ב סליחה על האפליה נגד גברים . נדמה לי שאין לי בעיה עם זה שלסבית תאמץ את הילד של האישה שאיתה היא גרה . אבל על גברים אני לא סומכת.

              • 05/06/2013 בשעה 21:33

                אה, רק על זה את מבקשת סליחה?

                • הומופובית שיצאה מהארון
                  06/06/2013 בשעה 12:41

                  כן!

          • 06/06/2013 בשעה 10:00

            קולולולולולו!
            (כמו שאומרים בפולניה 😉 )

  8. אופיר
    04/06/2013 בשעה 08:46

    משובחת כתמיד (למה את כותבת כל כך מעט??….)
    ו – גם לנו יש לינק:
    https://www.facebook.com/transbloc?fref=ts
    נתראה במצעד 🙂

  9. הומופובית שיצאה מהארון
    04/06/2013 בשעה 15:09

    בהחלט מחזיקה לכן אצבעות! שיהיה בשעה טובה , ידיים מלאות!

  1. No trackbacks yet.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: