עמלת חלונות שבורים

תדהמה

אני רוצה לכתוב משהו שיהמם אתכן, משהו שיפיל אתכם מהכיסא, משהו שישמיט לכן את הלסת משהו שיעיף לכם את הסכך. אתם יושבים? ובכן, המשטרה משקרת לכם. בכל כך הרבה דרכים. היא משקרת לכם כשהיא אומרת שההפגנה היתה לא חוקית, היא משקרת כשהיא אומרת שהיא אפשרה לה בכל זאת להתקיים, היא משקרת כשהיא אומרת שנזרקו אבנים והיא משקרת כשהיא אומרת שהיתה אלימות של המפגינים.

מה שקרה בפועל זה שההפגנה ברוטשילד לא היתה צריכה אישורים כי לא נישאו בה נאומים פוליטיים ובשלב זה (כשהיא התקיימה בסמוך לכיכר הבימה) היא היתה חוקית לגמרי. אף על פי כן כבר בשלב הזה היא צולמה על ידי שוטרים, כבר בשלב הזה היו מעצרים והיו מפגינים עם דם על הפנים. מצד שני זה האופן שבו בחרה המשטרה לאפשר למחאה להתקיים.

כבר לא הפגנה חוקית

בשלב הזה היו ברוטשילד פינת הבימה הרבה מאוד אנשים, הרבה יותר ממה שבמשטרה שיערו, כנראה. הרבה מאוד אלפים שלקחו את עצמם באופן ספונטני לכיוון עירית תל אביב. זאת היתה תהלוכה, כבישים נחסמו ומהרגע הזה ההפגנה הפכה בלתי חוקית. בשלב זה המשטרה עדיין רוצה שתחשבו שהיא מתחשבת ברגשות הציבור ומאפשרת למפגינים להביע את מחאתם. שוב מדובר בשקר. המשטרה ניסתה לעצור את התהלוכה תוך שהיא חוסמת את דרכה בשדרות ח"ן אבל התהלוכה היתה כל כך גדולה שהיא פשוט פנתה מזרחה וירדה ברחובות צדדיים לאבן גבירול. למשטרה לא היו די כוחות כדי לעצור את ההפגנה הלא חוקית הזו.

לאחר שרחוב אבן גבירול נחסם לתנועה החלו המפגינים להיטפל לסניפי בנק תמימים. מהאירועים בסניף בנק דיסקונט ברחוב אבן גבירול הייתי רחוקה אבל מסתבר שמספר מפגינים נכנסו בעד הדלתות הפתוחות לאזור השירות העצמי, הפגינו בפנים וממה שניתן לראות בסרטון באתר וואלה אחת המפגינות הרסה שלטים של הבנק ואחרים ניסו לעצור אותה. באותו הזמן עמדו אלפים בחוץ, הפגינו וצעקו בלי כל אלימות, אחדים דפקו על חלונות הסניף. את הוונדליזם (שבוצע על ידי מיעוט) יש לגנות אבל אי אפשר לייחס אותו לכלל המפגינים.

משם המשיכה ההפגנה לעבר בניין העיריה, מספר ביצים הושלכו על הבניין, בעיקר לעבר המרפסת המפורסמת שבאותו הזמן לא היה עליה איש. אף אחד, ובטח שלא השוטרים שעדיין העסיקו את עצמם במהומה בבנק דיסקונט לא נפגע. אף על פי כן מדובר בוונדליזם וגם אותו יש לגנות.

השוטרים עדיין בדיליי

ההפגנה לא עצרה בעיריה אלא המשיכה כמה עשרות מטרים צפונה ונעצרה מול סניף בנק פועלים. שוב נכנסו כמה פעילים לתוך אזור השירות העצמי (הפתוח 24 שעות ביממה) ודפקו על החלונות, אחרים דפקו עליהם מבחוץ ואחד החלונות נשבר. המפגינים התפזרו ודקה אחר כך הופיעו המג"בניקים בריצה. אף אחד מאלו שהיו מעורבים בשבירת החלון כבר לא היה באזור ובכל זאת השוטרים תפסו כמה אנשים שעמדו בסביבה ועצרו אותם.

ההפגנה המשיכה עוד כמה עשרות מטרים צפונה על אבן גבירול ועשרות מפגינים עמדו מסביב לבנק לאומי. כמה מפגינים נכנסו, שוב, לאזור השירות העצמי והפגינו בפנים, אחרים הלמו בחלונות מבחוץ. השמשות בבנק לאומי התגלו כעמידות יותר מאלו של בנק הפועלים והחזיקו מעמד במשך דקה עד שהשוטרים הגיעו כדי להגן עליהם ועל הכניסה לקניון גן העיר. את העצורים הכניסו לתוך אזור השירות העצמי של בנק לאומי.

השוטרים מתחזקים את המחאה

את האמת, אם בשלב הזה היו משחררים את האנשים שהיו עצורים בבנק וסתם ולא יוצרים יותר מגע עם המפגינים ההפגנה היתה מתמוססת. אבל בשלב הזה הגיע תת ניצב יורם אוחיון מפקד מרחב ירקון, צרח במגפון שזו הפגנה לא חוקית והתחיל לסמן לאנשיו. זוגות, שלשות ורביעיות של יסמניקים זינקו לתוך המפגינים, שלפו כל פעם אדם אחר ועצרו אותם תוך הפעלת כוח מיותר. השעה חצות, אנחנו נמצאים כשלוש שעות מתחילת ההפגנה ברוטשילד ובמקום יש סופסוף כמות סבירה של שוטרים. האם בזה נגמרה ההפגנה? ובכן, לא. יש לפנינו עוד שלוש שעות של הפגנה, מחאה, מעצרים, רחובות חסומים ואלימות שוטרים.

בשורה תחתונה להפגנה הזו לא היו מנהיגים, המעצרים היו חסרי משמעות מהבחינה הזו. באיזשהו שלב היא התפצלה לשני חלקים וכמה אלפים הלכו לחסום את האילון, ועדיין נשארו מספיק אנשים באזור העיריה כדי שהכביש שם ישאר, למעשה, חסום. בכל פעם שהמשטרה ניסתה לתחום את ההפגנה באמצעות חסימת רחובות או בשרשרת אנושית של שוטרים המחסומים נעקפו ומוסמסו ללא אלימות מצד המפגינים.

איפה התמונה?

המשטרה משקרת לכם – בשום שלב של הערב לא היתה להם שליטה על האירוע, בכל פעם הם הגיבו נקודתית ועוד לפני שהם סיימו לטפל בתת-אירוע כבר התפתח אירוע אחר מטרים ספורים משם. פעולותיהם הנקודתיות רק ליבו את היצרים והגבירו את התנגדות המפגינים. המשטרה טוענת שהושלכו אבנים, שהמפגינים נהגו באלימות אבל אין ברשת כולל באתרי החדשות ובאתר המשטרה אף תמונה אחת שתגבה את טענותיהם הם צילמו בלי סוף. ובכן, לא נותר אלא להודות למשטרה על כך שהתניעו את הפגנות המחאה של 2012, באירועי אמש היו ללא ספק יותר אנשים מבכל ההפגנות שנערכו עד אתמול גם יחד.

שוטרים על מרפסת העיריה מתעדים את המפגינים

:קטגוריותכללי

נערת חודש יולי – מצ"ב תמונה מחפצנת

תשמעו וידוי: אני מתה על מצעד הגאווה. 200 מעלות חום, 300 אחוזי לחות, רעש מחריש אוזניים, דוחק וצבעוניות אין סופיים – תענוג. ועוד לא אמרתי מילה על בחורים חתיכות על בחורות חתיכים ועל האפשרות להתעצבן חופשי. יש לא מעט סיבות להתעצבן מהמצעד. כבר הרבה שנים שהעיריה לקחה חסות על המצעד, היא מקבלת חסויות מחברות מסחריות – גוגל, אורנג', ליינים של מסיבות, קונדומים, משקאות אנרגיה, אלכוהול ועוד והיא קובעת את המסלול ואיך יראה המצעד. בשנים הקודמות אנשים רגיזים ממני ונמרצים ממני ארגנו מצעדים אלטרנטיבים – בשנה שעברה גם אני כעסתי מספיק בשביל להצטרף לאחד המצעדים האלו ולמרות שלא הזדהיתי איתו עד הסוף, נהניתי ובעיקר קינאתי. כי המארגנים קרעו את התחת ועשו לעצמם מצעד כמו שהם רוצים.

אז השנה אנחנו קרענו את התחת, אני קרעתי אותו בקבלנות משנה, וארגנו לעצמנו מצעד בתוך המצעד. יש לנו טנדר שהשגנו בדם יזע ודמעות, אנחנו מקשטים כפי שנאבה וכפי שידינו משגת, אנחנו שמים עליו מערכת הגברה צנועה – משהו שאפשר להעמיס על טנדר ולהפעיל באמצעות מצברים, נשמיע באמצעותה רק את המוסיקה שבה אנחנו חפצים – טראנסים חסידיים שמזיזים את התחת ונרקוד כמוכי ירח עד שמכת השמש תכריע אותנו.

אין לי ספק שמצעד הגאווה צריך להמשיך להתקיים מהרבה סיבות שרק חלק מהן קשורות למצב הזכויות של הלהט"בים. למרבה המזל כל שנה יש איזה עסק/ספק שמבריז לנו ברגע האחרון מטעמים הומופובים כדי להזכיר לנו שזרי הדפנה זה בשביל סטרייטים. אין לי ספק שאנחנו כלסביות דתיות וכקהילה דתית גאה צריכות להיות שם על אף חוסר הנוחות באירוע שלא נראה בדיוק כמו שבת אולפנה כי אנחנו חלק מהקהילה הזו – איננו רוצות להתנכר לה, מחד ואנחנו רוצות למצוא בה את מקומנו, מאידך. אנחנו בוחרות (ובוחרים) להיות שם ולעשות את זה בדרכנו.

אני לא נאיבית במיוחד, אני לא באמת חושבת אפשר לשנות מבפנים – נוכחתנו במצעד לא תשנה אותו באופן מהותי והעובדה שקרענו השנה את התחת לא תתן לנו קרדיט מיוחד. בפעם הבאה שנעביר ביקורת על מה שקורה יגידו לנו שוב שאנחנו סתם בכיינים, שלא לומר לסביות ממורמרות. העובדה שבחרתי בפעם הזאת לפעול מבפנים לא אומרת שאבחר כך תמיד, בחרתי בה כי חשבתי שזה הדבר הנכון לעשות בפעם הזאת.

זהו, אנחנו נהיה שם מחר עם הטנדר החמוד/חבוט שלנו, עם המוסיקה שלנו, עם הריקודים שלנו בראש טור המשאיות של המצעד. אני מזמינה אתכן לצעוד ולרקוד איתנו, במיוחד אם אתן מרגישות שהמצעד לא מייצג אתכן ושאין לכן מקום בו.

:קטגוריותכללי

עברי רוד

הו-הא מי זה בא!

תשמעו, מצעד הגאווה מתקרב. לא, לא הסתכלתי בלוח השנה – אין לי מושג שעכשיו מאי ושמצעד הגאווה מתקיים בשבוע הראשון של יוני. לא. אני יודעת את זה בגלל שעירית תל-אביב צבעה מעבר חציה בצבעי גאווה וכמה שעות אחר כך צבעה אותו שוב ללבן. כן, בבוקר הם העלו לדף הפייסבוק שלהם את התמונה שמצד ימין- אספו לייקים, שיתופים ותגובות משתפכות, כשהכל התייבש הם צילמו תמונה לטובת קמפיין הגאווה (התמונה השמאלית) ומיד צבעו הכל חזרה ללבן. משום כך אני יודעת שיש מצעד.

כן תושבי תל אביב היקרים וגם סתם משתמשי פייסבוק אקראיים, אתם עובדים בהתנדבות בקמפיין השיווקי של העיריה. מה שחשבתם שהוא מחווה קטנה וצבעונית של הנכחת הקיום הלהט"בי בעיר הוא בעצם תעלול שיווקי שובב ופרודוקטיבי. ביקורות על המהלך הזה הגיעו, כמובן, מכל כיוון אפשרי – החל מלשון החוק ומידת הבטיחות של מעבר חציה צבעוני ושל הצבע עצמו עבור רוכבי הדו-גלגלי. עבור דרך סגירת הרחוב לכמה שעות לצורך הצביעה, הצילום והצביעה חזרה. וכלה בכעס ובתחושת הקבס של האנשים מהעובדה שהשתמשו ברגישות וברגשנות שלהם כדי לקדם אינטרסים של עירית ת"א. ועוד לא אמרנו מילה על העלות של כל העסק הזה.

תראו איזה רובוט חמוד!

אני מניחה שאני לא מגלה את בית ציוני אמריקה לאף אחד כשאני מזכירה שיש לא מעט ביקורת בקרב חברי הקהילה בנוגע למצעד הגאווה בתל-אביב. אחת הטענות המרכזיות בביקורת הזאת היא על המסחריות שלו, על העובדה שהוא מזמן הופקע ממשתתפיו לטובת מסע פרסום למועדונים, ליינים של מסיבות, יצרני קונדומים, בירות ומשקאות אנרגיה. שמדובר בעצם במסע יח"צנות לאותן החברות ולעיריה עצמה, שבשם שמירה על האסתטיקה של מסע היח"צנות המאורגן והיעיל הזה משתיקים קולות שאינם פוטוגנים ומעלימים את הפנים הפחות הרמוניים של הקהילה.

אז מה עושים מארגני המצעד כדי להתמודד עם הטענות לעיל? הרשו לי לצטט את יניב ויצמן (חבר מועצת העיר ת"א ויועץ ראש העיר לענייני קהילת הלהט"ב): "יש כאן פעילות שמטרתה יצירת שיחה ובאזז על אירועי הגאווה. אלפי השיתופים שהיו היום השיגו את המטרה." זו תגובתו לשלל הטענות שהועלו נגד התעלול הקטן שלו. מה שיניב ויצמן אומר, בגדול, זה כן. כן, המצעד הוא אירוע מסחרי ויח"צני ואתם, כולכם, ניצבים. אתם תבואו למצעד כדי לקשט את גן מאיר ולייצר תפאורה הולמת למשאיות של המועדונים, חברות הסלולר ומנועי החיפוש. אנחנו נדאג לכך שתוכלו לקנות מים במחיר מופקע ואתם תהיו גם הרובוטים הקטנים במסע הפרסום של אירועי הגאווה ואם יש לכם טענות אתם, איך נגיד, קטנוניים.

אל תגעו במשיחי!

אתם יודעים מה, הוא כמובן צודק. ואני הייתי סולחת על הכל ועושה לייק ושייר ו-איזה-חמודי כמו שמקובל, הרי אין לי שום עניין להצטייר כקטנונית. הכל נסלח, למעט דבר אחד. אלוקים אדירים, אלוקי אייבי-רוד ותרבות הפופ כולה – למה עברי חוצה את הכביש מימין לשמאל???

:קטגוריותכללי

לא גזען, דוס

בואו נאמר את האמת, כולנו – ללא הבדל דת, גזע או מין קצת גזענים. ומיזוגנים. והומופובים. מכיוון שזו תופעה כל כך נרחבת, שלא לומר אנושית, היא לבדה איננה ראויה לשבח או לגנאי. אלו יינתנו רק כמענה על השאלה מה אנחנו עושים עם זה, איך אנחנו מתמודדים עם הגזענות הטבועה בנו. האם אנחנו מודים בקיומה או מתכחשים לה, האם אנחנו מצדיקים אותה או מתקוממים נגדה? האם אנחנו מסתגרים בד' אמותינו או דווקא מנסים להכיר את הזולת השונה מאתנו ובכך להקטין את הזרות ביננו, להיות סובלניים יותר ועל ידי כך להקטין את הפחד והשנאה שאנחנו חשים כלפי השונה.

בעידן שבו כבר נברא הפוליטיקלי קורקט מרבית האנשים משתדלים לפחות להסתיר את הגזענות, השנאה והפחד מהאחר הטבועים בהם. לא תמיד בצורה מושלמת, לעתים קרובות בחוסר הצלחה – אבל קיימת בהם לפחות מודעות בסיסית לעניין. על הרקע הזה מתבלטות קבוצות באוכלוסיה שסבורות שההלכה היהודית העניקה להם פטור מהתמודדות עם הגזענות, המיזוגניה וההומופביה שלהם. אין להם שום בעיה עם מזרחיים או אתיופים, הם פשוט לא מספיק דתיים. הם מכבדים נשים יותר מכולם אבל ההלכה מחייבת אותם להשתיק אותן ולהעלים אותן מהמרחב הציבורי. אין להם שום בעיה עם הומואים אבל כתוב בתורה שזה תועבה.

במקום להודות באנושיותם ובגזענות הטבועה בהם הם מייחסים אותה לאל. במקום לתקן את מידותיהם הם בוראים אל במידתם – פחדן, גזען, שוביניסט, מיזוגן והומופוב. הם יכולים לעשות את זה די בקלות מאחר שההיסטוריה היהודית תעדה התנהגויות דומות מאז בריאת העולם. בשעה שהספרות היהודית מלאה בכל טוב, בגזעני ובסובלני כאחד, מי שבוחר להתעלם מ"ואהבת לרעך כמוך" ומעדיף טקסטים שמצדיקים שנאה, פחד והסתגרות עושה זאת כדי להצדיק את פחדיו ושנאותיו שלו. מי שבוחר במקורות הגזענים, המיזוגנים וההומופובים עושה זאת כדי להימנע מלהודות שתכונות אלו טבועות בו. מי שמעדיף את אלו על פני מורשתו של אהרון הכהן מבטא בכך את פנימיותו שלו ולא את אופיים הבלעדי של המקורות היהודיים או אלוהים עצמו.

70 פנים לתורה הם 70 פנים לאלוהים עצמו – הוא אל קנוא ונוקם ובה בעת גם סובלני ומכיל, למסקנה הזו הובילה אותנו קריאה מחודשת בפרשת פסח שני. מהסיבה הזו בחרנו למלא מחדש את יום 'פסח שני' בתוכן בעל משמעות לעולם שבו אנו חיים. הפרוייקט שמציין את פסח שני כיום הסובלנות הדתית מתקיים זו השנה הרביעית. השנה הצלחנו להרחיב אותו אל מעבר לדיון ברעיונות העמוקים הטמונים בו. יום העיון שנערוך היום (א' 5.6.2012) יתמקד במערכת החינוך יכלול גם סדנאות מקצועיות בנושא חינוך לסובלנות. כי גזענות, מיזוגניה והומופוביה אינן גזירות גורל, איננו חייבים לחיות איתם, איננו חייבים להוריש אותם לדורות הבאים.

המטס, צלחת הפטרי שעליה הוגש לנו תא"ל שלום אייזנר

והארץ תשקוט

הפער בין החופשה לחיים האמיתיים מזמן לא היה גדול כל כך. החג והחופשה היה כל כך אביביים ומושלמים והיומיים מאז כל כך כעורים ומטומטמים. אני אפילו לא מדברת על האוטו שנגרר הבוקר למוסך, רק על החדשות. אתמול (יום א') זה כלל דיווחים אינסופיים על ההערכות האינסופית של המשטרה למטס [וגם פוסט של ה(.)חיים על המשט], כלומר ההערכות המופרזת הרגילה. כיוון שיש מטס ויש מאות שוטרים שמחכים לו, חייבים איכשהו להעביר את הזמן באמצעות דיווחים תכופים וחייבים לקבל תגובות מכל מי שמוכן להתראיין (כלומר, כולם) כדי לסדר לנו את הבוקר.

קיבלנו את נציג הממשלה שכינה את המוטסים 'אנרכיסטים' ויכולנו להיות אפילו מרוצים – העולם עדיין סובב סביב צירו. קבלנו את נציג כוחות הבטחון שכינה אותם 'טרוריסטים מסוכנים' ויכולנו להיות בטוחות שהצפון המגנטי עדיין נמצא בדיוק במקום בו השארנו אותו אתמול. הכל היה ממש בסדר עד שבאה זהבה גלאון וקוננה בשידור על כך ש"הממשלה עושה שימוש באירוע לצרכי תעמולת פנים" ופתאום יש חשש שכדור הארץ הוא בסך הכל בלון שלא נקשר – תעמולה? לא יתכן! כי למטס עצמו אין שום קשר לתעמולה וגם לעובדה שגלאון עצמה עולה לשידור בשבע וחצי בבוקר בקול ישראל, גם לה אין כל קשר לתעמולה.

עין שמים אודמת

וכך חולף לו היום ומסתבר שקול ענות חלושה זה אנדרסטייטמנט ליד ה'אירוע' הזה. פאדיחה מכל צד שלא מסתכלים, אבל בשבילנו כל פאדיחה שלא הופכת לתקרית בינלאומית או מלחמה אינסטנט היא רווח נקי. אלא שהשמחה, מסתבר, היתה קצת מוקדמת. בדיוק כשהתרווחנו בכסא עם יוגורט וגרנולה של אחר הצהריים התפוצצו כל הפידים באשר הם הודות לסרטון קצר בכיכובו של סמח"ט הבקעה האנונימי. דווקא לקיומו של משט האופניים בבקעת הירדן הייתי מודעת כיוון שכבר בשעות הצהריים של יום א' הופיעו תמונות ממנו בסטטוסים שונים בפייסבוק. אבל עברו עוד כמה שעות, יותר מ-24 שעות מתום האירוע עד שהסרטון המפליל הועלה לרשת. רק מקרה, דיליי סביר? יותר סביר שכמו שמשט האופניים עצמו היה מתוכנן ומאורגן כך היה גם התיעוד שלו ועבודת היח"צ. או אם לצטט את גלאון, תעמולה. חומר גלם מופלא לכל המטומטמים באשר הם.אייזנר Vs בלוטו, הנבל המושלם?

בסרטון שפורסם רואים קצין צה"ל בדרגת סא"ל – איש גדל גוף, שלא לומר שמן, מקריח, חבוש כיפה סרוגה וחמוש באמ-16 מקוצר וזיפי זקן (ספירת העומר) בן שבוע. שמו של הסא"ל שלום, אירוניה שאיננה נדירה במחוזותינו כלל. ובכן, אותו שלום, עינכן הרואות את מי הוא מזכיר יותר מכל נראה בסרטון כשהוא חובט ברובהו בפניו של בחור צנום ובלונדיני. כשמסתכלים בסרטון שוב (ושוב ושוב) קשה שלא לשים לב שבשניות שקודמות לתקיפה הוא מסתובב כארי בסוגר, הרובה בידיו – הקת בימינו והקנה בשמאלו – ונראה כמי שאורב לטרף.

תעמעם לאיטה על גבולות עשנים

אף תגובה לסרטון הזה היא לא בדיוק הפתעה (מזל שיש לנו את מוטי). בצבא לא היססו לרגע, ועוד לפני החדשות של חצות השעו את אייזנר מתפקידו. בימין הכתירו אותו לגיבור, עוד בחייו ובשמאל לרוצח תאב דם, עוד בחייו של האנרכיסט שעכשיו מסתבר שהוא אזרח דני. אייזנר עצמו טען שקודם לחבטה שהנחית בפניו של הדני הותקף במקלות וכמה מאצבעותיו נשברו. היום בבוקר בתוכנית "סדר יום" טען דובר צה"ל לשעבר, רון כיתרי, שמאחורי האנרכיסטים האירופאים הענוגים עמדו עשרות פלסטינאים (איום א-פריורי) וחוצמזה, כמובן, מדובר באירוע יחיד. כשקרן נויבך עימתה אותו עם האפשרות שאולי זה האירוע היחיד שנקלט בעדשת המצלמה הוא הסביר לה שבכל אירוע יש עשרות מצלמות, כולל כמה של דו"צ עצמו.

גם יו"ר מועצת יש"ע דני דיין, קיבל את דקות התהילה שלו אותן הוא ניצל, כמובן, כדי להאשים את הממשלה והצבא ברפיסות יתר. כשקרן נויבך עימתה אותו עם האפשרות המשעממת שהכיבוש, אולי, משחית הוא הזכיר לה שהצבא והמשטרה מכים אזרחים מימין ומשמאל גם בתוך גבולות הקו הירוק כך שאין לזה שום קשר לכיבוש. ובכן, או שדיין אידיוט או שהוא חושב שכולנו סתומים או שכל התשובות נכונות, אבל אם הוא היה טורח פעם אחת להקשיב לאנשי הכיבוש-משחית הוא היה יודע שכל מה שהם צריכים לעשות עם הטיעון שלו זה להדביק לו את הכותרת: מש"ל.

לובשי חול וחגור וכבדי נעלים

ואני אומרת אדרבא, יקומו החבר'ה של דו"צ, יכינו לעצמם כוס קפה חזק ויאתרו את הצילומים הרלוונטים מאירועי השבת החולפת בבקעת הירדן. תנו לנו לראות אנרכיסטים בלונדינים עם ורצח בעיניים תוקפים במקלות אל"מ שלא הלם. תנו לנו לראות עשרות ואולי מאות פלסטינאים שמתחבאים מאחוריהם ורק מחכים להזדמנות לתקוף. שימצאו את הסרטונים, שיערכו אותם באופן הכי מפרגן לצה"ל ולאל"מ אייזנר וירימו טלפונים לכל העיתונאים והבלוגרים השמאלנים והאנרכיסטים – לרובם יש מספיק אינטגריטי כדי לפרסם את זה ולאף אחד מהם אין התנגדות לסקופ. הפעילות הוויראלית כבר תעשה מעצמה, רק תשלחו. כי בינתיים התעמולה הפלסטינאית עושה מכם זרגים קטנים ומשעממים – שש מאות שוטרים ישראלים נדרשו בנתב"ג כדי לאיין את האייטם של המטס, פלסטינאי אחד עם תזמון מדוייק נדרש כדי לזיין את כולם בו זמנית. טיפה סבלנות והוא קיבל את הבילד-אפ המושלם לשוט המושלם.

 

חשפניות, בדיוק מה שחשבתן

גלדיאטורים!

בסוף השבוע החולף נרשם עוד פרק הירואי בסכסוך האינסופי בין דנה ספקטור לפמיניזם (והפמיניסטיות) הדוגמטי. במוסף 7 ימים החגיגי (ראש חודש ניסן, מה?) המורחב והכרומטי התפרסמה כתבתה של ספקטור "האמת העירומה" שעסקה בעולמן הקסום של החשפניות. במשך שבועיים סיירה ספקטור במועדוני חשפנות, דיברה עם הנשים העובדות בהם והתרשמה באופן בלתי אמצעי מחוויית המשתמש במקום.

אם הבנתי נכון, הטריגר להרפתקה הזו נעוץ בהתנגדותן של פעילות וארגונים פמיניסטיים לפתיחתו של מועדון חשפנות ב'קולוסאום' ז"ל בטענה שבמועדונים כאלו נשים מושפלות כשמותר לגעת בהן כמו בחפצים. שקיומם של מועדונים כאלו מגביר את התפיסה של נשים כאובייקט מיני ויש להם חלק בהטרדה המינית שעוברות נשים גם מחוצה לו. כמו כן, טוענות המתנגדות, מועדוני החשפנות הם חלק מתופעת הסחר בבני אדם וכי עבור הנשים העוסקות בחשפנות מדובר במדרון חלקלק – זה מתחיל מריקוד עם עמוד ונגמר בזנות.

האמנם?

ובכן, הכתבה של ספקטור אמורה היתה להיות מה שמכונה בעגה המקצועית, כתבת צבע שמשמעותה, לעניינינו, גושפנקא – הקולוסאום אמור היה להעביר את החשפנות מרחובות חשוכים וצדדיים למרכז העיר ולאור הזרקורים כבידור קליל ולגיטימי.  את מה שהקולוסאום עדיין לא הצליח לעשות עבור מועדוני החשפנות, עשתה כתבה אחת בידיעות אחרונות. דנה ספקטור, כמובן, לא אשמה – זאת השיטה וספקטור גם היא, במידה מסויימת, קורבן שלה. אבל האמת היא שזאת לא היתה אפילו כתבת צבע. בפועל, מה שקיבלנו זה טור אישי מורחב שכולל את הווידוי על היותה אקסהיביציוניסטית, על פנטזיית החשפנות שלה, על פנטזיית העמוד ועל הבילוי המשותף במועדון עם בן הזוג שלה. מכיוון שאין לה חברות חשפניות (עוד נחזור לזה בהמשך) בשביל הסיפור האישי שיוביל את עלילת הטור, היא יצאה לשטח למצוא אחת. לחברה החדשה שלה, לתאומת הנפש, קוראים הילה.

לזכותה של ספקטור יש לומר שבשום שלב של הכתבה היא לא מסתירה את העובדה שהיא באה למועדון כדי לשמוע שחשפנות זה לא מה שהפמיניסטיות חושבות ויש, ועוד איך, חשפניות שמחות. החשפניות, נשמות טובות שכמותן, נותנות לדנה, בדיוק כמו ללקוחות, רק את מה שיעשה לה טוב. כן, העבודה סבבה, כן, הכסף טוב, לא, הן לא מגיעות מרקע של התעללות, לא, אין זנות במועדונים והדבר היחיד שמשפיל בעבודה הזו זה הפמיניסטיות השמנות שרוצות לעזור להן. ומרינה תכולת העין? היא רק נראית כאילו היא בטריפ רע של אל.אס.די.

מה שעצוב באופן מיוחד בכתבה הזאת זה שהפער הבלתי נתפס בה הוא לא בין הטקסט לסאב-טקסט אלא בין הטקסט לבין איך שספקטור מפרשת אותו. כמעט כל מה שאומרות רוצחות הפאן הפמיניסטיות נמצא בטקסט של ספקטור – בין אם כשהיא מצטטת את הבנות ובין אם כשהיא משתמשת במילותיה שלה. למשל, כשמצד אחד היא מתפעלת מכך שהחשפניות נראות בדיוק כמו השכנה ממול ומצד שני היא מצטטת את תאומת הנפש שלה: "אף ילדת שמנת לא תגיע לכאן, חייבים להזדקק לכסף" ולא תוהה בקול האם יתכן שהשכנות שלה בכרמל או בביצרון אף פעם לא נזקקו לכסף.

 מצד אחד היא כותבת: "לפחות ממה שאני רואה במועדון הזה, חשפנות הפסיקה להיות מקצוע של עולות חדשות במצוקה כלכלית והפכה לג'וב מיינסטירימי" ומצד שני מתארת איך לנגד עיניה הבחורה הכל-ישראלית, המכונה סיגל, מכבה את עצמה ונעלמת על ברכיו של איזה חייל ששילם 20 ש"ח כדי למשמש אותה, מצד שלישי היא מצטטת את הילה שאומרת במפורש "יש פה מלא מבתים גרועים ומשפחות הרוסות". כשהיא מדברת עם החשפנית קים שהחליפה אב מכה בבן זוג מכה מנסה ספקטור לרמוז לה שאולי מועדון חשפנות זה לא בדיוק המקום בשבילה. לקים, מצידה, אין מושג על מה היא מדברת.

מצד אחד היא מזהה ש-90% מהבנות מנותחות ומאבחנת, כמו שרק היא יודעת, ש"לכן הן עושות לעצמן סיליקון, כדי שלא יגעו להן בשום דבר שהוא באמת שלהן." מצד שני כשהחברה החדשה שלה אומרת "לא סמכתי על גברים הרבה לפני שהגעתי לכאן" ו-"חשפנית אף פעם לא שוכחת מאיפה הכסף שלה בא" היא מציינת את זה כאנקדוטה ולא עוצרת כדי לנסות להסביר לעצמה ולנו מה יכולה להיות המשמעות של אמירות כאלו.

איך זה יכול להיות?

מה שקומם את דנה ספקטור יותר מכל זאת העמדה הפטרונית לכאורה של הפמיניסטיות המתנגדות למועדוני החשפנות. היא יוצאת מדעתה כשהן מנכסות לעצמן את עמדת המספר-יודע-הכל וטוענות שחשפניות הן נשים מוחלשות, חלשות ומנוצלות. שחשפנות וזנות הן היינו- הך, שהדרך מחשפנות לזנות היא קצרה מאוד, שחשפנות משפילה נשים בכלל ואת החשפניות בפרט ושחשפניות מגיעות לג'וב הזה מחוסר ברירה ולא מבחירה חופשית.

למרבה הצער, בכדי להפריך את מה שהיא רואה כקלישאות גילמן של בוגרות החוג למגדר היא נזקקת ללא מעט קלישאות נגד – למשל, התיאור של המועדון כמו חוף ים חסר דאגות בתיאלנד והשוואתו מקום עבודה לגיטימי והגיוני כמו רשת בתי קפה. למשל, מציאת הנפש התאומה שלה שבניגוד אליה העזה לממש את פנטזיית החשפנות. למשל, החשפניות העליצות עם המיניות הבריאה והמתפרצת והחבר שאוהב את העבודה שלהן. למשל החשפנית המיליונרית שהיא גם בעלת בתים וגם סטודנטית לכלכלה. למשל, הפמיניסטית השמנה והמכוערת שמסתירה את קנאתה בכוּסיות באמצעות מסיונריוּת, התנשאוּת והריסת מסיבות. אה, וכל הנשים בעצם רוצות לרקוד על עמוד בזמן שעשרות גברים מריירים להן על הבהונות.

אם זה לא מספיק היא גם משתפת פעולה עם הרטוריקה של החשפניות שנועדה להבדיל אותן מהזונות. הן לא אוקראיניות נסחרות ומנוצלות, הן ישראליות שנראות ומדברות בדיוק כמוה. הן לא נשמות מעונות שבאות מרקע של התעללות וניצול, הן רק מבתים הרוסים וזה בכלל לא אותו דבר. אל תעליבו אותן, הן לא זונות. אף גבר לא מנצל אותן, זה הן שמנצלות את הגברים, מרוקנות להם את הארנקים ומשאירות אותם ללא פורקן.

נארטיב?!

אני לא מכירה חשפניות ולא מכירה זונות אבל מהיכרותי את המין האנושי אני נוטה להאמין שגם אם ספקטור תרד לחוף תל ברוך היא תתקשה למצוא שם זונה שתודה שאבא שלה אנס אותה מגיל 5. היא תתקשה למצוא זונה שתגיד לה שהיא מרגישה מושפלת ומנוצלת ושהחיים שלה הרוסים, בשביל וידויים כאלו לא יספיקו 2-3 ביקורים. ספקטור תמשיך בחיים שלה וכך גם הזונה והחשפנית וכולן צריכות לספר לעצמן את הסיפור שיאפשר להן להמשיך לחיות עם עצמן. החשפנית תספר לעצמה שהיא לא זונה, שהיא בחרה בג'וב שלה ושהיא זאת שמנצלת את הגברים וספקטור תספר לעצמה שהסיבה היחידה שהאקסהיביציוניזם שלה מתועל לכתיבה ולטלוויזיה ולא לריקוד על עמוד, היא שאבא שלה יקבל התקף לב אם היא תהיה חשפנית.

למרבה הצער, אלמלא היה הטקסט שלה רצוף בכל כך הרבה אמרתי-לכן הוא יכול היה להיות מעורר מחשבה. בין השורות שלו מסתתרת הטענה שעולם שרותי המין איננו מקשה אחת, שחשפנות איננה זנות ולא רק בגלל שחשפנית נשארת בתחתונים. שזה אכן פטרוני ומתנשא לבוא למישהי ולהסביר לה שהיא אומללה ומנוצלת ושלבוא אליה למקום העבודה ולהכניס אותה לפינה זה לא פחות משפיל מלגעת לה בפטמות. שיתכן והבעיה היא לא עצם קיומם של מועדוני החשפנות אלא העובדה שמותר לגברים לגעת בחשפניות (בניגוד לארה"ב, למשל).

"מנה פלאפל, אני חושבת לעצמי, זה מה שעולה לכל לוזר מהרחוב להכנס לפה ולגעת בשדיים של הילה המקסימה שלי. ועם זה חלום החשפנית השולטת, המועצמת, האלה שלי נגוז." דנה ספקטור היא בעיני אישה חכמה ואמיצה שמסרבת לעשות, להיות ולחשוב מה שמצפים ממנה. אלמלא היה חשוב לה כל כך לחנוק את הבוצ'ות בצמיגים של עצמן הפיסקה הזאת היתה קובעת את רוח הדברים ולא מוצנעת אי שם בפאתי הכתבה.

:קטגוריותכללי

יום המי-שפחה

משחק ילדים

ילדים משחקים במלעיל. לא רק ילדים אשכנזים, בדקתי. בנותי, למשל, מעולם לא שיחקו מחבו-אים אלא רק מא-חבואים, קלא-פים, מו-נופול, מיל-חמה ואם חייבים אפילו ר-ביות (רביעיות). כל מילה שיש בה מספיק הברות כדי לשנות את ההטעמה שלה הופכת ממלרע למלעיל (למתקדמים: אפילו המילה מלעיל היא במלרע. עד כדי כך) כשהיא מופיעה כשם של משחק ילדים. בלי ספק, מעל כולם ניצבת המי-שפחה (להלן, מישפחה).

מישפחה הוא משחק תפקידים אהוב על בנות (בעיקר) בגילאי שנתיים עד עשר ובשעת הדחק אפשר לצרף אליו גם בנים עם גמישות מחשבתית או אחיות גדולות. צירופו של בן למשחק מאפשרת גם לאייש את התפקיד שמטעמים מובנים הכי קשה לאייש במשחק הזה, אבא. בגלל שזה משחק של בנות תפקיד האמא מאוד פופולרי ולכן הוא סלע מחלוקת שעלול, במקרים קיצוניים, לגרום לסיומו של המשחק עוד לפני שהתחיל.

מישפחה אלטרנטיבית

לפני כמה שנים, כשהילדות שלנו עדיין שחקו בעיקר ב-בואי-נעיר-אותן-כל-חצי-שעה חברות סיפרו שבגן של הבנים שלהן נפל דבר. אחת הילדות הבינה שאפשר לשחק מישפחה עם שתי אמהות ובכך הביאה לשלום עולמי. מאז שמענו את זה מעוד הרבה חברות לסביות שיש להן בנות בגילאים הרלוונטים ורק לאחרונה שמתי לב שאצלנו בבית זה לא קורה, אף פעם לא שמענו אותן משחקות מישפחה עם שתי אמהות. מאידך, אף פעם (למעט, אולי, באחת הפעמים הנדירות שבהן אחד החברים שלהן הסכים לשחק איתן במישפחה) לא היתה במשחק דמות של אבא.

החלטתי לברר את העניין באמצעות שאלה עקיפה שחשבתי שאני יודעת את התשובה עליה. שאלתי את הבכורה (6) מי בתפקיד האמא כשהן משחקות מישפחה, להלן תשובתה: "למעשה, אף אחת". "אז מה", ניסיתי להתאושש מההלם, "זה תמיד 'אחות גדולה' ו'אחות קטנה'?". "כן", אישררה הבכורה, "וכלבה", הוסיפה אחותה.

גונבות את ההצגה?

ובכן, המישפחה הגרעינית של הבנות שלי היא 'אחותה גדולה', 'אחות קטנה' ו'כלבה' כשהאחות הקטנה בתפקיד 'אחותה קטנה' ו'וכלבה' – ואני לא יודעת מה לחשוב על זה. האם עשינו משהו ממש-ממש טוב או יותר סביר, עשינו משהו ממש-ממש רע? אני מניחה שיש כאן מקום ללא מעט פרשנויות שצריכות להדאיג את יצחק קדמן. מצד שני, יכול בהחלט להיות שזה אומר שהן מבינות שהדבר הכי חשוב שמשפחה זה 'אחות גדולה' ו'אחות קטנה'. אם כן, לא ירחק היום בו נאלץ לצרף למשפחה גם כלבה.

אמא, 2 במבצע

:קטגוריותלסביות שולתות